בהמשך לשאלה מאתמול

הי,
תינוקות שרגילים רוב הזמן לשהות על הגב לרוב מפתחים זקיפות יתר בשרירים האחוריים. השכיבה על הגב מביאה למצב זקור של בית החזה, הכתפיים הולכות אחורה והגב נמצא בזקיפה. במעבר לשכיבה על הבטן, דפוסים אלו הופכים לתנוחת אוירון. לתינוק כזה קשה לשכב על הבטן בגלל בית החזה הנוקשה והלא תנועתי, הידיים והרגליים עולים לתנוחת אוירון על מנת לשמר את תנוחת הזקיפות המוכרת להם. תופעה נוספת שנפוצה אצל תינוקות אלו היא הנסיונות להתרומם לישיבה דרך שרירי הבטן כיוון שהמתח המיותר בשרירים האחוריים מביא אותם לשאוף להיות זקופים ככל שניתן ולכן הם שואפים להגיע לישיבה. בכדי לטפל בכך יש קודם להביא להרפיית השרירים האחוריים שמוחזקים ביתר ולאחר מכן ליכולת להאריך אותם על מנת שתתאפשר התנוחה ההפוכה של כפיפה. קושי זה בתנועתיות של בית החזה ועמוד השדרה מביאים גם לקושי בהתהפכויות ולכן יש לעבוד על מרכיבים תנועתיים אלו במקביל לעבודה על ההתהפכויות.

בכבוד רב,
שירי קאשי
מדריכת התפתחות תינוקות – מכללת "צעד ראשון"
054-5652502

שוב שלום,
לתנוחת האווירון יכולה להיות השפעה רצינית בהתפתחות התינוק. אם הוא נמצא רוב הזמן באווירון על הבטן הרי שיש קושי בתנועתיות עמוד השדרה ועמוד שדרה מקוצר מידי. דבר זה מקשה ואף מונע התהפכות מגב לבטן. חשוב לטפל בקושי זה.
גם המצב של התרוממת בשכיבה על הגב מהווה שיבוב וקושי בהתהפכויות ובהתפתחות בכלל ובהחלט מהווה מכנה משותף לקושי על הבטן ולאי ההתהפכות.
ממליצה בחום לשקול פגישדה עם מדריכה ,לקבל אבחון מדויק וסדרת תרגילים שתסייע לבנך.
בברכה
דבי גרוס דולב, מדריכה להתפתחות תינוקות
ינוקט- אבחונים ושיעורים פרטים
052-8240914