מרימה את הראש באויר

הי גיל,
התופעה של נסיונות להרמת הראש על הגב והצד נובעת ממתח בשרירי הגב והצואר המביא לקושי לשהות בצורה רפויה ונוחה על גבי המשטח ומביאה לרצון לנסות להגיע למצב זקוף של ישיבה. במצב כזה יש תינוקות שיחוו עיכוב בשלבי ההתפתחות כיוון שיש פחות גמישות תנועתית של הגוף ועמוד השדרה בפרט ואילו אחרים דוקא יהי זריזים יותר כיוון שהם כל הזמן שואפים להזדקפות ולכן הם עשויים להגיע להליכה מוקדם יותר. שני המצבים אינם מומלצים כיוון שהם מעידים על קושי שישנו במערכת. גם אם תינוק זריז ומתפתח מהר הרי שההתפתות אינה מיטבית ומתבצעת תוך כדי קיצורי דרך ופיתוח של תנועתיות לא נכונה. כמו כן המתח בגוף יכול גם להשפיע על מצב הרוח של התינוק. כשיש מתח בגוף לרוב התינוקות נינוחים פחות, ישנים פחות טוב וכו'. גם עניין מציצת המומץ במשך שעות רבות תורמת למתח זה כיוון שהפה כל הזמן קפוץ ועובד ולעולם בעצם אין הרפייה מלאה ושחרור של כל שרירי הגוף. חשוב להתחיל מהקניית תנועתיות טובה לגב אשר תאפשר יותר נינוחות בשכיבה וכמובן רצוי להמעיט את השימוש במוצץ. תינוק משחק אינו זקוק למוצץ. כדאי לשמור את המוצץ רק למצבים שמבחינתכם הכרחיים.
תרגילים:
1. להחזיק בתנוחת ערסול תוך כדי תנועה וקול, מביא להרפיית והתארכות שרירי הגב.
2. להשכיב את התינוק על הגב שם נוח לו ומוכר לו יותר. יוצרים קשר של אמון עם התינוק ועל ידי שפשופים וטפיחות על בית החזה מביאים לרגיעה. מרימים רגליים לכוון בית החזה ויוצרים התעגלות של הגב ושקיעה של בית החזה. עוזרים לתהליך על ידי הרמת האגן ושימוש בקול ומגע בבית החזה. מניעים את האגן במעגלים לשני הכיוונים. מבצעים הקפצות של האגן. אוחזים מתחת לקיפול הברך והקפצות למעלה/למטה תוך כדי שילוב של קול. על ידי שפשופים וטפיחות משפרים את התנועתיות של בית החזה. מחזיקים רגליים ביד אחת ויד שנייה מתחת לאגן ובהדרגה מגבירים את תנועת התעגלות הגב כשמרימים רגליים לכיוון בית החזה. מגלגלים מהגב אל הצד על ידי כפיפה של רגל אחת וגלגול לכיוון הרגל הישרה. כל פעם לצד אחר בלי להשתהות. אח"כ עוברים לשהייה ארוכה יותר על כל הצד. תינוק שמנסה לזקוף את ראשו על הצד נעזור לו להניח אותו על ידי הרמת האגן וניעות קדימה ואחורה.

אם יש קושי להגיע לתוצאות אני ממליצה מאוד על פגישה עם מדריכת התפתחות.

בברכה,
שירי קאשי