לא חברותית

אורלי שלום,
לא הייתי מגדירה את בתך לא חברותית. יש כנראה סיבה להתנהגות הזו שלה וצריך לזהות מה מביא אותה לבכי ההיסטרי הזה ולסייע לה לעבור את התקופה הזו.
האם תוכלי לספר לי קצת על ההריון והלידה שלה? על ההתפתחות שלה עד היום? לעיתים יש קשר בין פרמטרים אלו לאיזו בהלה שבתך עלולה לסבול ממנה.

בואי ספרי לי את הפרטים האלו ונראה איך ניתן לסייע לך בכדי להקל עלייך ועליה את המצב.

בברכה,
אורנה.

הי אורנה
ראשית כל תודה על התגובה המהירה. (הגדרתי את ביתי כ'לא חברותית' כי כל מי שחזיק אותה והיא בוכה אצלו מחזיר אותה ואומר וואי איזה לא חברותית...)
אספר לך על ההריון שהיה תקין מבחינה רפואית אם כי עברתי כמה חודשים שגררו המון עצבים ולחץ עקב הרצון לפיטורי מהעבודה - עד להכרעתו של משרד התמ"ת.
הלידה עברה בניתוח קיסרי בגלל שחבל הטבור היה כרוך סביב הרגל. (יש לציין שזאת לידה ראשונה שלי)
אחרי הלידה היתה לי תקופה של סוג של דכאון אחרי לידה קליל - היה לי נורא כואב הניתוח והיה לי קשה מאוד לקבל את השינוי החדש.
בערך בגיל חודש וחצי חודשיים התחלתי יותר להנות מהילדה אם כי היא עדיין היתה נורא קשה ובכתה המון (הרופאה אומרת שזה גזים) - והיתה רוצה רק על הידיים.
זהו - היום היא בת 3 וחצי חודשים כמו שאמרתי ילדה מקסימה בבית אני שמה אותה המון במשטחי פעילות אם כי היא לא כל כך מתה עליהם ומאבדת סבלנות אחרי 10 דק.
גם על הבטן אני מנסה המון אבל היא בוכה בהסטריה אחרי כמה דקות.
זהו - חוץ מזה הכל היה בסדר - האם זה עוזר לך להסביר לי מה פשר ההתנהגות ומה כדאי לעשות בנדון?
תודה בברכת חג שמח

ראשית כל תודה על העזרה.

האמת היא שאני יוצאת איתה המון מהבית אבל בדרכ אני חוזרת נורא תשושה מהבכי שלה ונורא פגועה מצורת ההתנהגות שלה (שהיא לא מוכנה אפילו סבתא!!!). גם בבית שבאים אורחים הסיפור אותה דבר היא לא מוכנה שאף אחד יחזיק אותה ולפעמים גם אם אני מחזיקה אותה עם הפנים לעולם כביכול ויבוא מישהו ויעשה לה :קיקי..." כדי להצחיק אותה היא תעשה לו ישר פרצוף שעומד לבכות וממש תפרוץ בבכי הסטרי... עד שאני לא יסובב אותה חזרה לפנים שלי המצב לא ירגע...

אצל אחותי אני מרבה להשאיר אותה כי היא לא מתרגשת מזה שהיא בוכה והיא גם אומרת שאין מה לעשות כי היא חייבת להתרגל כי אם כל פעם היא תבכה אצלה ביד ואני כביכול יבוא תמיד "להציל" אותה היא באמת תחשוב שכולם מפלצות ואני הפייה הטובה ושזה אסור.
אז אצל אחותי היא גם בוכה המון אבל למזלי אני וגם היא לא מתרגשות מזה ומחכות שאולי היא תתרגל גם אליה בסוף.

אני אנסה לחשוף אותה כמה שיותר לאנשים הקרובים אלינו במיוחד למרות שזה באמת מצבים לא נעימים ללכת לבית של חמתי ושהילדה תצרח שם מרגע פתיחת הדלת ועד רגע היציאה. זה גם לא נעים כל כך לשבת או לנסות לדבר בסיטואציה כזאת....

(אני מפנה שוב את התגובה גם לבעלות הפורום ) - אולי יש עזרה מקצועית מוסמכת.
בכל אופן תודה רבה לך יונית....
חג שמח

רצוי שתינוק נולד להעביר אותו מידיים לידיים של אנשים שבאים לבקר
ככה הוא מתרגל לאנשים
מכוון וזה כבר עבר
אז תזמני אורחים הביתה שהוא יראה וישמע אנשים אחרים בתוך הבית לאט לאט
הוא יתרגל [גם לבחוץ]
אני מבינה שרק את ובעלייך גרים בבית
אז את יכולה לנסות שיש שבת אצל ההורים
או ללכת לבית מלון עם הילד
ככה הוא יתרגל לישמוע אנשים אחרים
ולראות מקומות שונים מהבית
וזה עובד
לי יש ילדה בת עשרה חודשים שהולכת מיד ליד ולא פוחדת מאנשים
ישנה בבתי מלון ,וישנה בבתים שונים
פשוט עניין של הרגל
מקווה שעזרתי
חג שמח

ראשית כל תודה על העזרה.

האמת היא שאני יוצאת איתה המון מהבית אבל בדרכ אני חוזרת נורא תשושה מהבכי שלה ונורא פגועה מצורת ההתנהגות שלה (שהיא לא מוכנה אפילו סבתא!!!). גם בבית שבאים אורחים הסיפור אותה דבר היא לא מוכנה שאף אחד יחזיק אותה ולפעמים גם אם אני מחזיקה אותה עם הפנים לעולם כביכול ויבוא מישהו ויעשה לה :קיקי..." כדי להצחיק אותה היא תעשה לו ישר פרצוף שעומד לבכות וממש תפרוץ בבכי הסטרי... עד שאני לא יסובב אותה חזרה לפנים שלי המצב לא ירגע...

אצל אחותי אני מרבה להשאיר אותה כי היא לא מתרגשת מזה שהיא בוכה והיא גם אומרת שאין מה לעשות כי היא חייבת להתרגל כי אם כל פעם היא תבכה אצלה ביד ואני כביכול יבוא תמיד "להציל" אותה היא באמת תחשוב שכולם מפלצות ואני הפייה הטובה ושזה אסור.
אז אצל אחותי היא גם בוכה המון אבל למזלי אני וגם היא לא מתרגשות מזה ומחכות שאולי היא תתרגל גם אליה בסוף.

אני אנסה לחשוף אותה כמה שיותר לאנשים הקרובים אלינו במיוחד למרות שזה באמת מצבים לא נעימים ללכת לבית של חמתי ושהילדה תצרח שם מרגע פתיחת הדלת ועד רגע היציאה. זה גם לא נעים כל כך לשבת או לנסות לדבר בסיטואציה כזאת....

(אני מפנה שוב את התגובה גם לבעלות הפורום ) - אולי יש עזרה מקצועית מוסמכת.
בכל אופן תודה רבה לך יונית....
חג שמח

אורלי שלום,
סליחה על התגובה המאוחרת.

ממה שאת מתארת על ההריון, הלידה ותחילת חייה של בתך ייתכן ויש צורך לתת לה עכשיו המון בטחון, קרבה וחשיפה הדרגתית לאחרים כי אני מזהה (ממה שאת כובתת) איזו בהלה מאוד גדולה שאנחנו לא רוצות שתשתרש אצלה. את מציגה כאן מצוקה גדולה הן שלה והן של כל המשפחה.
אני רוצה שתביני שהיא לא עושה את זה בכוונה ולכן אין לך מה להיות פגועה מההתנהגות שלה. היא לא שולטת בזה, קרו דברים במהלך חודשי חייה שהובילו אותה לזה ועכשיו הזמן לשדר לה המון בטחון ואהבה שיביאו לשינוי.
אני הייתי מאוד שמחה לדבר איתך בטלפון בנושא כי יש לי המון מה להמליץ, וכאן אכתוב את עיקרי הדברים (אורנה 0544366399).
ישנם מצבים בהם הבהלה המאוד גדולה הזו צריכה להיות מלווה ע"י מדריכה להתפתחות תינוקות שתראה את בתך, כי אין כמו מראה עיניים ותתן לכם תמיכה אישית.
בנוסף את מתארת כאן שהיא כלל לא רוצה לשהות על הבטן ובגילה אני הייתי רוצה שהיא תהיה יותר ויותר פנויה להתחיל לממש את שלבי ההתפתחות שהם שכיבה על הבטן, אוטוטו התהפכויות ולכן את יכולה להבין שהמצב בו היא שרויה יכולה להשפיע גם על התפתחותה וגם לזה יש לתת מענה.
המלצותיי:
- נשיאה קרובה לגוף כמה שניתן עם הפנים אלייך, ממליצה בחום להשתמש במנשא בד - בתנוחת בטן לבטן.
- המון מגע עמוק בכל הגוף.
- לבדוק עד כמה היא חשופה לגירויי יתר והמעיט ככל הניתן בכדי להגיע לשקט.
- כשנפגשים עם אנשים זרים, תשאי אותה עלייך ותשדרי לה שהכל בסדר. תבקשי שבשלב הקרוב רק ילטפו אותה או יסתפקו בחיוך אליה וצריך לראות שלאט לאט כשהיא תצבור יותר בטחון אז היא תסכים גם לעבור אליהם. אני מבינה שגם הסביבה משדרת לחץ סביב הנושא שמקשה עלייך יותר. תבקשי מהם לתת לבתך זמן.


אני מאמינה בלענות לה עכשיו לצרכים ולתת לה את הזמן בכדי שהיא תרגיש בטוחה יותר. זה יכול להיות תהליך ארוך שידרוש מכם להיות סבלניים.

תרגישי חופשיה להרים טלפון .


בברכה,
אורנה.

הי אמא יקרה,

גם אני חוויתי את מה שאת מתארת, זה מעין לופ כזה שבו כולם לא מרוצים. גם הילדה, גם האמא וגם המשפחה ה"מאוכזבת".
היום במבט לאחור אומר בכנות שלא ממש הצלחתי להבין כמה הילדה זקוקה לבטחון וחום ממני. הייתי נוטה ל"שחרר" אותה מהר מידי, ולחשוב שזה בסדר, שככה צריכה לגדול, ושהיא "תתרגל".
היום היא ילדה מקסימה וחייכנית, אל תחשבי שזהו האופי של ביתך כי עוד יהיו לך הפתעות רבות.
אני פשוט ממליצה בחום ומנסיון- כשמגיעים למקום עם חברים ומשפחה, לשאת אותה במנשא ולתת לה חום ובטחון ורק ככה היא תשתחרר..

אני בזמנו הנחתי אותה מיד על משטח הפעילות ולא הבנתי למה היא לא משחקת להנאתה, לא הייתי רגישה מספיק ובמילים אחרות- חסרת נסיון.


תהני ותהיי אופטמית הכל יעבור!!!