שינויים- בן 3 חודשים

הי סימונה,
השינויים בהרגלים של בנך בהחלט יכולים לנבוע גם מהשינויים הפיזיים שעשיתם. יחד עם זאת, גם ללא שינויים מהסוג הזה יכולים להיות שינויים כאלו בהרגלי התינוק רק מעצם זה שהוא גדל ומשתנה כל הזמן.
התעוררויות לאוכל בלילה יכולות לנבוע מקפיצת גדילה ולכן באופן זמני יש לו דרישה ליותר אוכל. באופן כללי במידה והחלטתם להעבירו לחדר משלו, אין מניעה לעשות זאת. לרוב בגיל שלושה חודשים עדיין קל יחסית לשנות הרגלים אצל התינוק. הכי חשוב זה להיות ברורים במה שאתם רוצים ולא לבלבל אותו (לכאן או לכאן לפי מה שהכי שמתאים לכם). אם ההחטה נשארת להעבירו חדר נסו לעשות את התהליך יותר בהדרגה. זה בסדר גמור שתינוק בגיל זה עדיין זקוק לעזרת ההורים להרדם (במיוחד אם היה שינו בהסדר השינה). לאחר תקופה בה יתרגל להרדם על הידיים בחדרו ולישון במיטתו, אז תוכלו לנסות ולהרגילו להרדם יותר ויותר בכוחות עצמו (כמובן בהדרגה).

בברכה,
שירי קאשי

תודה על התשובה- אכן זה מה שעשינו. השארנו אותו בחדרו והורדנו את העומס מאיתנו וממנו לגביי ההרדמות ואכן אני מרגישה טוב יותר וגם הוא..
אשמח לשמוע את המלצתך לגביי הקניית הרגלים להרדמות עצמאית- איך לעשות זאת נכון? מתי להתחיל מבחינת גיל וכו'.
שוב תודה

הי סימונה,
אני לא יכולה להצביע על כלל אצבע שמתאים לכולם. קודם כל לא לכל ההורים מתאים אותו הדבר וכמובן שלא לכל התינוקות. גם מנסיוני האישי כאמא לשלושה, אצל כל אחד התהליך היה מעט שונה. יש תינוקות שעד גיל חצי שנה וגם יותר עדיין זקוקים להתערבות גדולה יחסית של ההורים בתהליך השינה. יחד עם זאת אם יש תינוק שפחות זקוק לכך אין סיבה להמשיך זאת בכוח וניתן ללמדו לישון לבד אפילו בגיל צעיר מאוד. לפי מה שתארת קודם, בנך לא היה זקוק ליותר מיד התערבות לפני השינוי שעבר. לכן לאחר שתגיעו לרגיעה מסויימת סביב תהליך השינה והתרגלות לתנאים החדשים, ניתן להתחיל להפחית בהתערבות והבדרגה לעבור לשינה עצמאית. אני אישית לא אוהבת להשאיר ילד בוכה ולהסתכל על השעון מספר דקות, אבל בהחלט לא צריך על כל בכי להרים ולהרדים חצי שעה על הידיים. אני דוגלת בשיטה של לגשת לתינוק, בהתחלה להרים להרגיע ולהניח שוב לאחר שנרגע לגמרי ואולי אפילו כמעט נרדם (גם אם זה לוקח זמן רב). בהמשך להניח בשלב מוקדם יותר וכך הלאה. ככל שמתקדמים גם לא חייבים לקום מיד לכל בכי, לעיתים התינוק מתעורר מעט, משמיע קול בכי קצר, אבל מיד חוזר לישון. במצב כזה עצם הרמתו פוגעת בתהליך השינה. בתוך כל זה צריך להיות מאוד רגישים לצרכי התינוק המשתנים. יכולים להיות לילות בהם הוא זקוק לכם יותר ואחרים בהם זקוק פחות, יש תקופות של שינוי, גדילה, מחלה (שאולי מתפתחת ואתם עדיין לא מודעים לה), שיניים (שגם להם לא תמיד מודעים תוך כדי התהליך אלא רק בדיעבד). האינטואיציה שלך כאמא היא הכלי המרכזי שלך לחוש מתי וכמה לדרוש מהתינוק.
תסמכי על עצמך ותנסי עד כמה שניתן לא להיות מושפעת מלחצים, וגם אם טועים פה ושם בדרך (אין אחת שלא טועה לפעמים) אז בדרך זו בסופו של דבר רוב השיקולים שלך יהיו נכונים.

בברכה,
שירי קאשי

אשמח לשמוע ממך המלצות נוספות לגביי תהליך ההתאקלמות במשפחתון- בני יהיה בן 4 חודשים עוד שבוע ולצערי אני צריכה לחזור לעבודה (למשרה חלקית..לא יהיה שבוע שלם במסגרת) אשמח לקבל טיפים לפני שאכניס אותו..

כמו כן, לבני יש טורטיקוליס ואנחנו מטופלים מזה כחודשיים וחצי- קיים שיפור, אך בשל המצב הקשה שלו עדיין ישנה דרך ארוכה..בני (וכמובן גם אנחנו )שונא את התרגילים שדורשים למתוח את הצוואר- הוא בוכה מאוד ולנו אין ברירה..מה ניתן לעשות מבחינה רגשית מלבד מלחבק אותו?

הי סימונה,
נתחיל מהטורטיקוליס - נכון, זה לא כל כך קל לתרגל אבל זה מאוד חשוב. מהכתוב אני לא יכולה לדעת באיזו שיטה אתם מטפלים, אבל בהחלט זה לא חייב להיות כרוך בסבל גדול ואפשר תמיד למצוא את הדרך להביאו לשיתוף פעולה.
מבחינת הקליטה בגן, חשוב שהמטפלת שלו תהיה חמה ואוהבת ואז היא כבר תעשה את העבודה ותעזור לו להסתגל מהר. בינתיים את יכולה לשחק איתו משחקי "קוקו" שתורמים להבנה שלו שהוא ואמא הם ישויות נפרדות. כמו כן כשאת מעבירה אותו לידי המטפלת חשוב שתשדרי לו בטחון שלך. אם הוא יחוש בחוסר בטחון שלך, הוא ירגיש שאת מוסרת אותו למקום לא בטוח. ככל שאת תשדרי בטחון בתנועות הגוף ובטון הדיבור כך הוא ירגיש שאמא סומכת על המטפלת והמקום הזה טוב בשבילו.

יום טוב,
שירי קאשי