ברוכה הבאה לי...

שלום לכולם,
אתמול זכיתי להכיר אנשים מקסימים, מפרגנים ותומכים שלא פוגשים כל יום.
עד היום קראתי כאן את כל הסיפורים, ומשום מה לא העזתי עדיין לכתוב.
היום החלטתי שאני רשמית מצטרפת למשפחה התומכת והמפרגנת הזו.

כמו שסיפרתי לחלקכם אתמול, אני בעוד חודשיים (בדיוק, כי זה יהיה ב"ה ב- 8/9..) הולכת לעבור את הניתוח (שרוול) אצל פייגין.
חייבת לציין שאם לא אחותי (רחלי שגם כמובן הייתה אתמול במפגש), העידוד, הדחיפה והתמיכה שלה (בייחוד ובגלל שהיא אחרי זה) לא בטוחה שהיה לי האומץ. (ורחלי - אם את קוראת את זה אז: חולה עליך, ות-ו-ד-ה!)
אני עדיין לא מעכלת.. האמת, די פועלת על אוטומט..
לא מתביישת להגיד שאני מתה מפחד מהניתוח, מהכאבים אחרי, מה יקרה אם אני אצטרך להקיא (הקאות זה הדבר הכי מפחיד בעולם אצלי... פוביה מטורפת...) אבל עם כל זה יש גם את תחושת ההתרגשות של התוצאות שיבואו בהמשך...
אתמול ראיתי את התמונות שהיו תלויות על החלון - של ה"לפני", ואת האנשים בלייב, של ה"אחרי", וזה הכי מעודד בעולם. שאפו ענק לכל אחד ואחד מכם!
לילך כתבה כאן שבעוד שנה היא תארגן מפגש נוסף. מיד חשבתי על איך אני אראה (מקווה שאכן יהיה כמו בדימיון) כשאפגוש את כולם שוב בשנה הבאה..(:
אז אני בטוחה שעוד ניפגש כאן בפורום רבות- עד המועד של הניתוח שלי, ובטוח שגם אחרי.. (בטח עוד יהיו לי מלא שאלות..)
ובנתיים, תודה ללילך על האירוח אתמול, את מקסימה!
לשולה - הרוח החיה בכל העסק הזה. אין עליך ולא יהיה!
ולכל אלה שיצא לי להכיר ולדבר איתם אתמול - אני בטוחה שעוד ניפגש ונתראה. שיהיה לכם עוד המון בהצלחה. כולכם בדרך הנכונה, זה בטוח.
לילה טוב ושבת קסומה,
רונית.