עוברית לא אוכלת בכלל

עברת ניתוח להיוולד מחדש. ונולדת מחדש ויש לך סיבות טובות לחיות ולהיות מאושרת.
יש לך את הטלפון של הילה תתקשרי אליה
קחי שלוק מים וויטמינים
לילה טוב עוברית בשלבי התפתחות

התמונה ברורה.את מפנימה את מה שאמרנו לך מזמן אבל הגוף לא מציית למוח !
הדאגה שלך במקום.השאלה היא מה לדעתך יכול לגרום לך לעשות את הדברים הנכונים והנחוצים ?!
נותני המחמאות על הירידה המהירה (שאינם מכירים את מלוא התמונה )הם כרגע גורם מפריע להבראתך.המצב בעייתי מספיק גם בלי שתינשאי על גלי השכרון של הקופלימנטים.אחרי שתנטרלי את כל החלופות הלא מועילות-מה שנותר הוא מה שיש לעשותו ! גם אם הוא לא נוח או לא פופולארי.מותר וגם חיוני להודות בחולשה ולבקש עזרה.
עת לעשות עוברית-מחר הוא היום הראשון של שאר חייך !

משפט לנצור מקס
אני מנסה להבין
מצד אחד אני אומרת שאני פוחדת לאכול
והפחד לאכול יושב על המקום של כן לרצות לחיות
שכן לאכול היה בעבר הקשר הרסני ממית
אולם לא לאכול עכשיו זה הרסני
אז אני לא מבינה את ההתייחסות הדואלית הזו
מה בדיוק קורה לי?
למה אני לא אוכלת או לוקחת ויטמינים?
האחרונים קשורים לאוכל. בשנייה ששולה אמרה לי לא לקשור את הויטמינים לאוכל ניגשתי ולקחתי
אבל אז עברו יומיים והכול חזר לקדמותו
וזו תסבוכת רצינית
מה אני רוצה לחיות או למות? יכול להיות שזה מחיר הפיצול
ואני מתנהלת בשני קולות
יכול להיות
אבל אז הדרך לפתרון היא לנסות להתאחד לקול אחד
ולבחור
וזה תהליך מורכב ואני לא רוצה לפרט כל כך הרבה אחריו
מספיק להבין שהגוף מקבל משקל מעצם שהוא מפחית משקל
ועד היום למרות המשקל העודף הייתי יכולה להתעלם ממנו
הנה תסבוכת רצינית
מקס אתה איש חכם
ואני מבינה מה שאתה אומר לי במפורש ובין השיטים
תגיד שהכול יהיה בסדר
תגיד שכבר עכשיו
ושרק צריך להאמין שזה כך ולנהוג כבסדר

שאת קמה בבוקר עם כוחות חדשים, ראיה שונה, ומנסה לאמץ וליישם את כל שנאמר לך.
מותר לך לנקות, לנפות, להתעלם ממה שנראה לך כבלתי אפשרי כרגע....אך יום חדש בוקר חדש ועוברית מפוקחת
המשך יום נעים
חיבוק חיבוק
שולה

עוברית,
כשעוברים לפני הניתוח אתכל הבדיקות,
עוברים גם שיחה עם פסיכולוג ולפעמים גם עם פסיכיאטר, יש לזה סיבה.

התהליך שהגוף עובר, יכול לגרום לעיתים ל"נפילה" נפשית.

אם מקס התכוון לזה או לא,
אני קורא את מה שאת כותבת, זמן רב,
אני מציע לך לקבל עזרה - מקצועית.

דניאל

בהתחלה אחרי הניתוח פחדתי לאכול, פחדתי לשתות בעיקר כי... פחדתי להרחיב שוב את הקיבה. קניתי מזרק בכדי למדוד 50 מ"מ כי נאמר לי שזה גודל הקיבה שלי.
אחרי זמן מה קרה משהו שאין לי יכולת לשים עליו את האצבע אבל הפסקתי לפחד כל כך והתחלתי לאכול יותר, פתאום הייתה לי תחושת רעב שגם זה קראתי שלא יהיה יותר.
ואז עברתי למוד אחר גרוע לא פחות, אכלתי הרבה פחות מהמומלץ והכל היה במסגרת דיאטה קפדנית נטולת שומנים חלבונים וסידן מספיק כי:
1. אחרי שנים של אכילה כפייתית היה כייף לא להיות מנוהלת ע"י האוכל
2. תחושת הבהירות והקלילות של מיעוט מזון הייתה תחושה שלא הכרתי והיא ממכרת לא פחות מאכילה כפייתית מסממת
3. לא פחות ממכר הם המחמאות, המבטים, המילים המפרגנות

אבל, הבנתי שכל מה שעשיתי הוא לא בריא מאחר וכל זה היה החלפת התמכרות אחת לאחרת!
אז פניתי לעזרה, וקיבלתי תמיכה והשכלתי!

ולגבי הויטמינים, גם אני בעוונותי לא מקפידה על משטר ויטמינים קבוע ותקין וברור לי שאם לא אתאפס אשלם על כך מחיר כבד מאד. בגלל חוסר ויטמינים אימי יושבת כיום על כיסא גלגלים.

נסי עוברית יקרה לפנות לעזרה מחד ולהבין שלא הכל חייב להיות חור ולבן יש אפור, בעצם, רובנו חיים באפור


שבת שלום
אפרת