החלטתי שדי

יש בו כאב אבל הוא יפה בעיקרו
יש בו סבל אבל הוא נעים
יש בו מהכול
יש בו מהייאוש ומהנחישות
יש בו מהבדידות ויש בו מהחברות והמשפחה
יש בו מהכול
ואני שמחה בשבילך
על שלא וויתרת
יש בו מהתכנון ומההפתעות שהחיים מזמנים לנו
אני מודה לך על הרצון שלא ישפטו אותי
ואני מודה לך על האומץ לשתף דבר כזה אישי
ומודה לך על הכוונה הטובה
הסיבה שלא אטול כדורים היא בין היתר שאני לא מתמידה
וזה עוד יותר מסוכן

היום 10 חודשים אחרי כבר כמעט לא כואב שלא לדבר על זה שהכמויות "גדלו" כך שאני אוכלת יותר טוב.

בנושא ההתעסקות עם האוכל זה נמשך ומטריד שכל היום צריך לחשוב על מה אוכלים? מתי? כמה? ומה יותר נכון לאכול?...... זה באמת מקשה במקצת אבל אני שוקלת הרבה פחות ולכן אני מרגיעה את עצמי בכך שאני כנראה בדרך הנכונה.

מקווה שעזרתי במקצת....

ליאת

היום אחרי יום מפרך
שתתי כוס מים
המים כאבו לי
לא אוכל
מים.
הם היו קרים
אבל לא נורא
ואני לא מבינה
אני ממתינה בשקט עד שהכאב עובר
ובכל זאת אוכלת קצת
עכשיו אני רעבה נורא
חזרתי ואני רוצה לאכול
נגשתי למקרר ובחרתי לשתות
היוגורט לצידי עכשיו
ואני נלחמת כן או לא

זהו
אני משתפת
מקווה שזה לא מכעיס אף אחד

בס"ד
שלום לך
רציתי לדעת כשאת שותה האם כואב לך גם כשאת שותה לגימות קטנות?
לי היו כאבים אבל אני שותה טמפרטורה חדר , מים בטעמים ולאט וקצת

אני קוראת את הפניות שלך ואני מזדהה איתך
היו לי המון דאונים שרציתי לא לקום מהמיטה כאבים עם אוכל ובלי אוכל
האם התייעצת עם רופא גסטרו??

כמה זמן עבר מהניתוח שלך ? אני נותחתי לפני 4 חודשים

מקווה שתחלמי

מקווה שתבשרי אותנו בבשורות טובות

החזיקי מעמד

הכאב מאוד מדכא
אני אוכלת לאט וקצת
לא מערבבת שתייה ומזון
הכאב קורה בעת הבליעה וכמה דקות אחר כך
אני ממתינה
אבל החשק להמשיך לאכול יורד
הרעב מדוכא
ואני סתם מתוסכלת
מחר יש לי פגישה ראשונה מאז הניתוח עם רופא
אני אנסה לעשות בדיקות דם
ונראה מה הלאה

אצל הרופא ! תגובות של הגוף שלנו הן שונות, כל אחד מרגיש אחרת, אבל כאב יעבור, תרגישי טוב יותר עם עצמך ועם האוכל. את לא אשמה בכלום, את לא פגעת בעצמך, גוף שלך "יגיד" לך תודה ויהיה חבר הטוב. אני יודעת שאין כבר כוח, אבל.....עוד קצת....עוד צעד...סבלנות...אני דואגת וקוראת את ההודעות שלך. מחר תרגישי יותר טוב !

מחר
מחר ארגיש טוב יותר
זה נשמע ומרגיש כמו תפילה
ואני מודה לך על האיחול הזה
ובעצם, לא חשוב אם יהיה בסדר או לא
מה שחשוב זה לעשות מאמץ שיהיה בסדר
ואני נלחמת

ערב טוב,
אני חובת שיש מיני מזונות שלא גורמים לך לכאבים, אולי כדאי לבחון מה גופך מקבל יותר בקלות ומה לא ולפי זה לכוון את התפריט היומי שלך.
שיהיה שבוע טוב ומקסים.

שלום עוברית ,
אני לא יודעת ממתי הכאב שאת מתארת באכילה אבל יתכן שיש לך כיב או עודף חומציות , האם את לוקחת לוסק (אומפרדקס) שווה לחשוב על הכיוון הזה .

כתבת שמים גורמים לכאב , נסי מיץ מהול במים או משקאות בטמפרטורות שונות (מרק צח , תה צמחים חם או פושר מים בטעמים) . הסיבה לא ידועה לי אך מטופלים רבים מתלוננים על כאב בזמן שתיית מים .

האם ניסית מזונות יבשים כמו קורנפלקס (מהסוג הפשוט) ,קרקר לבן- תנסי לבנות רשימת מזונות שעוברים טוב ,תאכלי מהם כל שעתיים מעט ויכולת האכילה תשתפר

אם תרצי תשתפי בניסיונות שלך ונראה איך אפשר להתקדם
בהצלחה

בעלי החליט להכין מיץ תפוזים
ואני שתתי וכמעט מתתי מכאבים
לא אני לא לוקחת ויטמינים ולא לוסק
ולא כלום
ובטח תגידי שזה בגלל זה
וכנראה שזה בגלל זה
וזהו
הכאב לא צפוי
לפעמים כואב לפעמים לא
אני לא יודעת להסביר את זה בכלל
לפעמים הכאב חזק ביותר
לפעמים כאב מתמשך לאורך זמן
לפעמים יותר קצר
עכשיו
עכשיו אכלתי מתוק
שתי קוביות שוקולד
וקרקר עם ריבה
ככה
אין לי מושג מהיכן הצורך
ולמה
בעקרון אני לא אוכלת הרבה
אבל מצב כזה שובר אותי
וכולם יצחקו עלי
לא לקבל את העובדה שאני לא מטפלת בעצמי
לא לקבל את העובדה שכתוצאה מכך הקיבה חומצית
לא לקבל שהפתרון הוא לאכול מתוק
לא לקבל את זה שאני לא אוכלת רוב היום
לא לקבל שאני מודעת לכל זה
ולא עושה כלום
בכל מקרה
התגובה שלך עוררה בי משהו
אני חייבת להודות שהיא עוררה בי משהו

עוברית מתוקה,
אני עוקב אחרייך הרבה זמן בפורום השכן,היגעת למקום הנכון ותיקבלי פה עצות ועזרה מכולם אבל תיזכרי כי החלטות צריכות להיות שלך בלבד. כל גוף מגיב אחרת לניתוח.
כל ניתוח הוא שונה מאחד לשני.כל אחד מגיב אחרת לאוכל.
יש לי כמה שאלות בכדי שאוכל להיתייחס:
1)תתחילי להיזדהות בשמך האמיתי-את לא צריכה להיסתתר ולהיתבייש על הניתוח שעברת. מדוע את מסתתרת בכינויים מצחיקים? התחלה עוברת אצלינו בראש.
2)איזה ניתוח עברת לפני ארבע חודשים,באיזה בית חולים ואיזה רופא?
למה לא היה מפגשאם הרופא שבועיים לאחר הניתוח?לאן נעלם המפגש חודש אחרי זה?
3)בדיקות דם-היית צריכה לפני הניתוח,ושלושה חודשים לאחר הניתוח. לפי מה שאת כותבת רק עכשיו אחרי ארבע חודשים עשית בדיקות,איזה ואם תוכלי לעלות אותם לאוויר.אני מקוה שאין מחסורים מהבדיקות לפני הניתוח.
4)מאחרי הניתוח ההית צריכה להיות במאקב של דיאטנית בריאטרית.קבלת תפרית חודשית,שקילה ושיחה על הבעיות המתעוררות בדרך.
5)האם את מנהלת יומן אכילה שבועי?-חשוב לדעת מה נכנס לפה כל רגע ולהגיע איתו לפגישות עם הדיאטנית.
6)האם את עושה הליכות ויש לך סדר יום מתוכנן שאת יודעת כבר בערב מה את עושה כל שעה מחר?
עוברית יקרה-אני מוכן לעזור לך לעלות לדרך הנכונה ודבר ראשון תיזדהי חשוב שלא תיפחדי ממה שחושבים עליך תיצפצפי על כולם ואת תצליחי כי את בדרך הנכונה.
להישתמע שלמה

1)תתחילי להיזדהות בשמך האמיתי. מדוע את מסתתרת בכינויים מצחיקים?

הכינוי ניתן לי ע"י שולה. אני לא רוצה להזדהות כדי להרגיש מוגנת.
2)איזה ניתוח עברת לפני ארבע חודשים,באיזה בית חולים ואיזה רופא?

עברתי ניתוח שרוול בהדסה הר הצופים.

למה לא היה מפגשים הרופא שבועיים לאחר הניתוח?לאן נעלם המפגש חודש אחרי זה?

אני נעלמתי לא הרופא. פשוט לא הלכתי לשום מקום.

3)בדיקות דם- הצלחתי לקחת את עצמי השבוע. מאמינה שהתוצאות יהיו שבוע הבא
אם יהיה משהו חשוב אני אעדכן.


4)אחרי הניתוח היית צריכה להיות במעקב של דיאטנית בריאטרית.קבלת תפריט חודשית,שקילה ושיחה על הבעיות המתעוררות בדרך.

לא רוצה שיח עם הדיאטנית כי המצב ההתחלתי שלי לא טוב וכל מה שיאמר לי ידוע ויש כאן רק עניין של החלטה שלי כפי שאתה בעצמך אומר. לשבת מול אנשים שישאלו שוב ושוב " אבל למה? " למה את לא דואגת לעצמך, יש לך ילדה וכו וכו לא עוזר לי בכלל אלא רק מדכא יותר. את נתוני הפתיחה אני מכירה את הטיעונים אני מבינה הבעיה במקום אחר.

5)האם את מנהלת יומן אכילה שבועי? לא

אני יכולה לומר שאני שותה לערך 2 כוסות מים ביום, כוס קפה לפעמים, סנדוויץ גדול המלווה אותי כל היום ולרוב זהו לפעמים אם אני נרדמת ב02:00 בלילה אז בערך ב01:00 אני נוטה לאכול עוד משהו
ממה שאני מעריכה אני מכניסה כ 500 קלוריות ליום לפעמים קצת פחות
בסופי שבוע אני אוכלת יותר.

6)האם את עושה הליכות ויש לך סדר יום מתוכנן שאת יודעת כבר בערב מה את עושה כל שעה מחר?

אני עובדת בעבודה שלא מאפשרת לי אורח חיים מתוכנן. אני עוד לא התחלתי לעשות ספורט אם כי אני מתכוונת להתחיל שבוע הבא אחרי שאקנה לי נעלי ספורט. אני אעשה הליכות כל פעם שאראה שיש לי זמן אני מאמינה שאם אצליח לישון אוכל לבצע הליכות ב05:30

אתה צודק שבסופו של דבר החלטה היא שלי
שאלה משלי - איזה פורום "שכן" אני מופיעה בו ואתה יודע שזו אני?

עוברית אין לך ממה וממי לפחד,עשית את הדבר הנכון בחיים שאת החלטת עליו.
יש לי בקשה אלייך,כי אני רוצה לעזור לך לצאת מהמצב הקשה שבו את נמצאת.
אם את מעוניינת בעצות שלי ובחומר שיש לי ואני עובד איתו.
המייל שלי- [email protected]
הנייד הפרטי- 054-2874151
הנייד עבודה- 054-2874046
להישתמע שלמה

בלי לפגוע בך קבלי את העצות שלי באהבה. אבל שתדעי שכול דבר מתחיל ומסתיים בראש קודם כול. גם אני עוקבת אחרייך כאן בפורום. לדעתי ואני מדגישה שזאת רק דעתי את לא חייבת לקבל את זה , אבל מצבך הנפשי לא טוב, כדאי אולי לגשת לפסיכולוג , או פסיכאטר , זאת לא בושה. היום כול בן אדם שלישי נעזר באחד מהם.שתתחילי לטפל בעצמך ונפשך יוטב לך , תאהבי את עצמך יותר ואת החיים שאת בחרת לעצמך, הריי אף אחד לא גרר אותך לחדר ניתוח. נתנו לך הנחיות מאוד ברורת לגביי טיפול לאחר ניתוח, ולא עמדת בהן , אני לא שופטת אותך על כלום , אבל מצבך יוכל להיות גרוע יותר אם לא תטפלי בעצמך. לפי הכתוב כאן את נותנת ראשם של בן אדם מדוכא , כואב פיסית ונפשית, וכול עצה שלא נותנים לך כאן אנשים עם נסיון , את בכול זאת הולכת בדרכך שהיא לא טובה ולא בריאה. קחי זאת לצומת לבך , אנשים כאן רוצים לעזור לך כולל אותי. גם אני עברתי ניתוח לפניי שבועיים בערך, נהנת מכול רגע , אוכלת כול שעתים, לוקחת תרופות וויטמינים, ויש ביקורת עוד כמה ימים . בחרתי בחיים, קודם כול למען עצמי, ושנית למען משפחתי וילדיי, אני נהנת , לשם כך עשיתי את השרוול. אז אני מאחלת לך שבאמת תרימי את עצמך , ותטפלי , תהיי מעשית יותר למען עצמך , ומשפחתך.

אני משתפת בקרבות
ועושה הכול כדי שלימים אנצח במלחמה
אין לי מושג מתי אוכל לנוח
אבל כרגע החוויה היא של כאב
אני משתפת מספרת ומתארת לעצמי לא פחות
את המצב נכוחה
לא משקרת לעצמי
לא בונה לי מציאות אחרת
אלא מסתכלת עליה בעיניים
אני פועלת בלי הגיון
למרות שיש סיבה
אני משתפת
כדי לשמוע אתכם
לשמוע אותי
להוציא החוצה
ולצמצם את העוצמה

השבוע עשיתי לעצמי פלאים
פגשתי רופאה
ביצעתי בדיקות דם
הצרתי את הבגדים שלי לעבודה
ונפגשתי עם מי שניתחה אותי

אני חושבת הרבה על מהלך של לקחת תרופות
אני מביטה בהן
וזה כאילו יש אדם אחר שעוצר אותי
וזו בין היתר החוויה של המלחמה
להלחם באדם הזה

קודם כול אני שמחה לשמוע שאת כן נפגשת עם הרופא ועשית בדיקות דם.
דבר שני בגלל מה שכתבת בסוף התגובה שלך שכאילו בן אדם אחר עוצר אותך, הצעתי לך ללכת לאיש מקצוע. כי מי שעוצר אותך זאת את עצמך, ואת צריכה להבין מאיפה זה בא. ולדעתי אף אחד כאן לא יכול לעזור לך בקטע הזה אלה רק איש מקצוע.
אפשר להציע לך אלף הצעות אבל אף אחד לא יכול להבין את המלחמה הזו שיש לך עם עצמך. תעשי את זה למען עצמך.

יש לי משהו לשתף אותך
אז נכון שאת רואה כאן את התמונות שלי וירדתי כבר 55 קג ואני מאושרת מתמיד.
אבל לפעמים אדם עובר גם חוויות לא הכי נעימות :
כשהתחתנתי ניסנוי להביא לעולם ארבע שנים אך ללא הצלחה כל הבדיקות היו תקינות אבל זה לא בא .
עד שיום אחד בחודש השלישי להריון בצורה הכי טבעית בעולם גילינו שאנחנו בהריון וכשאני רושמת אנחנו אני מתכוונת לזה כי בעלי היה איתי באש ובמים ובתקופות הכי קשות ועל כך אני מצדיעה לו ואומרת תודה.
ואז גילינו הריון האושר היה עצום , באמצע חודש רבעי התחילו לי חרדות איומות כמובן שאז לא ידעתי שאלו חרדות רק אח"כ הבנו את זה.
במה זה התבטא : לא ישנתי לילות שלמים הייתי מפחדת להישאר לבד לא נתתי לבעלי ללכת לעבודה
באמצע הלילה הייתי מזעיקה את אמא שלי שתבוא לישון אצלי כי רק לידה הייתי רגועה .
בקיצור תקופה שאני לא מאחלת לשונאים שלי.
חוץ מהמשפחה הקרובה שלי לא שיתפתי בזה אף אחד כי מה היו אומרים שמין הסתם אני מפגרת כי 4 שנים חיכית לזה וכשזה היגיע ככה את מתנהגת?
ואז הבנו שאני חייבת בעל מיקצוע והלכנו לפסיכיאטר
והוא נתן לי כדורים להרגעה שאני כמובן לא הסכמתי ליבלוע כדי שחס וחלילה אני לא יפגע בעובר. והפסיכיאטר אמר לי חד משמעית מה שאת עושה לעובר היום הרבה יותר מזיק מהכדורים (כל הדיכאון) .
מה שהיה לי זה פשוט עודף הורמונים מטורף .
אבל למה בעצם אני מספרת לך את זה כי אחרי שיחה אחת עם הפסיכיאטר הרגשתי הרבה הרבה יותר טוב ....
וברגע שהילדה יצאה הכל נעלם כאילו לא היה .
אני זוכרת ששישה חודשים אח"כ ישבתי עם חברות ושיתפתי אותם על מה שהיה בתקופת ההריון שלי וכמה קשה היה לי ובדמעות אמרתי להן שאם אלוהים מתכננן לי עוד הריון כזה אז אני מוותרת ולא רוצה עוד .
רק מה שלא ידעתי זה שכשדיברתי על זה הייתי בהריון עם בן .
קחי את עצמך בידיים ותהני מהדרך החדשה בחייך ......
הרגשתי צורך לשתף כדי שלא ישפתו אדם במצוקה
שיהייה המון בהצלחה