לשתף

עבר הרבה זמן מאז ששיתפתי כאן בפורום
אני בסדר
בדיקות דם תקינות
עברתי את המשברים שבדרך
ואני אוכלת
נכון יש ימים שכלל לא
ונכון אני עוד לא מצליחה ממש לשתות
אבל בדיקות הדם מראות שהמצב בשליטה בהחלט.
אני סובלת מכאבים עזים שאני אוכלת דברים שיש בהם חומציות (קטנה כגדולה)
ולמדתי להתגבר עליהם. לפעמים הכאב נמשך חצי שעה לפעמים ממש מהר.
נתבקשתי לעבור צילום ואני כנראה אלך לבדוק. אולי צודקים אנשים שאין סיבה לסבול.
אני 7 חודשים אחרי הניתוח וירדתי 45 קילו
שזה גם בסדר אני מניחה.
יש עוד הרבה להמשך הדרך (30) ואני עוד לא מרגישה בהבדל
אנשים מדברים, בטח שאנשים מדברים
ואני מבינה, השכל שומע ומבין הכול
אך מבחינת הרגש, עוד לא מרגישה.
אני חושבת שהסצנה היחידה שהרגשתי בה משהו מיוחד
הייתה שישבתי על הספה ועשיתי פיסוק
והבת שלי ישבה בין הרגליים וסירקתי אותה
פתאום קלטתי את הרגע הזה
שיש מרווח . יש לה מקום נוח לשבת. לא על הריצפה ולא על כיסא ממול, לא על הברכיים או על צד אחר של הספה רחוק ממני. היא יכולה לשבת בתוכי בין הירכיים ולמצוא לה מקום נוח להסתרק.
כן, זה היה רגע שהרגשתי משהו מיוחד.

אתמול נפגשתי עם הכירורגית בעלי הצליח לשכנע אותי לבוא איתו
שנינו נותחנו על ידה
בעלי ירד בשמונה חודשים 80 קילו
והוא בן -אדם אחר
אך הוא נחבא אל הכלים (היום הוא יכול להתחבא יותר בקלות)
והוא לא רוצה לבוא לאילת
אני , אני עדיין מתלבטת לגבי כל מיני אילוצים
אבל מאוד רוצה. מאוד.

לקראת סופ"ש נעים
אני


ו