שבת שלום לכולם. זקוק ליעוץ והסברה..

אני בת 19 שהייתי בת 16 נילחמתי להתנתח
אבל ניתוח טבעת הייתי 39 bmi ופסיכיאטרית
סתומה אחת עשת לי תמוות ולא אישרה,
אז פניתי לניתוח שרוול ששם אמרו לי שאני
לא מספיק ״שמנה״ בשביל זה ואני צריכה לעלות
עוד בערך 15 קילו לפחות
הבנתי ששום קילו שאני יעלה לא יהיה שווה את זה!!
המשכתי את תהליכי אישור הטבעת
הלכתי לפסיכיאטרית אחרת ובגיל 18 בדיוק עברתי
ניתוח טבעת, וכיום אני שמחה שלא עברתי תשרוול
כי כל קילו וקילו קשה להוריד!!
אני 11 חודשים אחרי הטבעת וירדתי 29 קילו
וזה קשה לא קל יש לפעמים משברים
אבל שוב זה שווה את זה..
ואם אתה bmi 41 ואין לך בעייה בריאותית אחרת
תנסה לעבור טבעת, ושאתה מדבר עם הפסיכיאטרית
תגיד לה שאתה פשוט ילד רעב וזהו,
בשום פנים ואופן אל תזכיר דיכאונות ואכילה בולמוסית!
בהצלחהה ;)

יש לי הערכה פסיכיאטרית שהיא לא רק מאשרת ניתוח אלא גם ממליצה.
כשהייתי בועדה באסותא גם הדיאטנית אישרה ואמרה שהיא תעשה הכל כדי שאעבור ניתוח (מה שלא קרה בסופו של עניין).
אני לא יכול לחכות עם הניתוח, כל הגוף שלי מפוצע (וזה פשוט סיוט שאני לא קם ממנו!)
כאבים,ריחות,היעדרויות מבית ספר, הגבלה בצבעי בגדים, מה לא?!
כאבי ראש מטורפים ששום כדור לא עוזר להם לחלוף,
כאבי גב שהתחילו בחודשים האחרונים ורק מתחזקים. לא מסוגל לשבת על שום כסא!
בקרוב יש לי את עניין הצבא בפתח, זה לא משהו שאני רוצה לפספס , כל עניין ההשמנה שלי מתבטא באין ספור צדדים. המון היעדרויות מבית ספר לא מאפשרות לי ללמוד כמו כל תלמיד אחר (היעדרויות עקב המצב הבריאותי, וגם כשאני מגיע לפעמים, על הבוקר באים לקחת אותי)
סיוט! פשוט סיוט!
אני לא יודע איך אתמודד עם ניתוח טבעת. אני צריך שינוי מהבסיס (קריתת שלוש-רבעי, מהקיבה.)
אני צריך שינוי הורמונלי, לא יכול שמשהו "יכפה" עליי לא לאכול (טבעת.)
זו בהחלט אהבה לאוכל. אני רוצה לעשות את הניתוח בשביל להוריד משמעותית בכמויות האוכל שאני אוכל,להרזות,להיות בריא! ולהתחיל חיים חדשים.
אני לא יודע אם אשרוד את המצב הזה עד גיל 18. הגיע הרגע לשנות!
להבדיל ממך, אני צרי להוריד 62 קילו על מנת להגיע למשקל תקין...
מפחד להעלות במשקל עוד ועוד למרות שזה קורה לבד ואני עושה הכל בשביל לעצור את זה!
אומר שוב לך ולכל מי שקורא.
חוץ מבחינת הbmi אין שום מניעה לניתוח אצלי. לא קיימת, וכך בא מהנימוק של אסותא.
אני לא יכול להעלות לbmi 45, ולא הגיוני שידחו אותי במצב כזה, למרות כל החוקים שיש ולמרות הכל.
אני מיואש, האם יש בכלל תקווה? :(