מפחדת לאכול...help!!

כמו תמיד : קודם כל תרגעי !!!!
עזבי את הפחד מוות , וותרי על ההיסטריה .
ועכשיו לעיניין:
ממליץ תמיד לאכול כמו שאת עושה עם כפית ( לא עם כף ) ומזלג קטן.
לאכול ביסים קטנים מאוד , ללעוס הרבה הרבה ( יש שאומרים 25 לעיסות לכל ביס - אף פעם לא ספרתי ) , ולחכות אפילו דקה בין ביס לביס .

בצורה הזו האוכל יורד , וככה תרגישי בדיוק מתי את שבעה ואכלת מספיק .
כרגע את עדיין לא ממש מרגישה רעב אז השיטה שעשית לא מפריעה , אבל בהמשך אם תעשי ככה ותפסיקי לאכול לפני שתהיי שבעה , תהי רעבה כעבור שעה ואז תיגשי לנישנושנים!!!!
כדאי לעשות הכל לאט , וכמה שישמע מצחיק - בריכוז - ללמוד טוב את הגוף ואת הקיבה החדשה שלנו.
בשלב של אחרי הניתוח שמתי לב שכשאני אוכל ומתקרב ל"קיבה מלאה " הייתי מרגיש פתאום את הדופק קצת עולה , זה היה סימן לעצור, בטוח שכל אחד מוצא את הרמז שלו מהגוף מתי לעצור .

מזכיר לך שוב - נדיר שמנותחי שרוול מקיאים בגלל אכילה מוגזמת - התופעה המקבילה למנותחי שרווול היא לחץ בחזה ותחושה מעיקה מאוד .
במצב כזה כדאי לעמוד על הרגליים, לשאוף שאיפות עמוקות וללכת קצת .
מקווה שעזרתי והרגעתי קצת - אם לא תחזרי :-)
בהצלחה
ליאור

יש לי משפט שאני הולכת לפיו - "תקשיבי לגוף שלך..."
בהתחלה אוכלים ותוך כדי אוכל ממש "חושבים" עם הגוף מתי די.
זו רק ההתחלה, כעבור שבוע/שבועיים יהיה בסדר.
לאט, לאט בלי לחץ.

אני הקאתי פעמיים מאז הניתוח (אני מנותחת חודשיים וחצי)
כי ממש דחפתי וניסיתי - רציתי לראות מה קורה (אהבלה-מה לעשות.)

יהיה בסדר...
בהצלחה, עדי.

את הורסת לי את הסטטיסטיקה - נא להפסיק להקיא :-)

אני למדתי לאכול בכלי אחד. בכל ארוחה אני ממלא את הכלי ויודע שזאת הכמות המתאימה לי. בכמות זו אני לא מקיא ולא רעב.
סתם מרגיש נוח.
מעבר לכך יש חומרים אפילו בריאים שהקיבה שלי לא מוכנה לעקל. כמו דגים למשל. אני מקווה שזה יעבור מתישהו

אמץ את כלי המדידה.
לגבי ההקאות, זו פוביה מילדות. אחזק את הסטטיסטיקה של ליאור ולא אגיע זה...
אם יש לכם עוד טיפים, זה יתקבל בברכה
לי