"להשתרוול" ביחד

אלונה נמצאת שבועיים אחרי הניתוח ונמצאת בשלבים של כלכלה רקה. לוקח בין 4 עד 6 שבועות לחזור לכלכלה רגילה ולהתחיל לאכול מכל המזונות , כמובן בכמויות קטנות וללעוס היטב.
אני מניחה שבארוחת שישי או ארוחת חג הבאה תאכלו שניכם רגיל עם כולם.

את בטח מתכוונת לט"ו בשבט........................

בחנוכה, אלונה כבר תאכל את כל המזונות, אבל אני אהיה על כלכלה רכה......

את הסופגניות - צריך ללעוס הרבה לפני שבולעים??? :)

אני בכל מקרה חייב לחכות לפירות היבשים........

טובים-משהו בין שלושה לשישה!הבצקים הרכים האלה-גם לחם טרי-נוטים להתקע בקיבה החדשה שהיא סך הכל בסביבות 50-70 סמ"ק..אולי פירור מסופגניה אפויה היטב-לא המטוגנת שאהבה נפשנו!

ואישתן ביחד מרזים מעולה בהצלחהההההההההה

אני גם חושבת כמו שולה. הכי כיף זה שכולם ישבו ביחד ויאכלו והכי מצחיק שאתם תרזו והם לא. אני מאחלת לכם בהצלחה רבה. וכל עזרה שתיצטרחו אנחנו כאן.

תיצטרכו

כשזה רק פעמיים ח -זו מילה משמעותית בעברית-רק לא כ"כ קשורה.
אז עד שתיזכרי איפה מילון אבן שושן שקיבלת ל-בת מצווה:חח זו טבעת שמשחילים באף של בהמה,קושרים בה חבל,ומוליכין את הבהמה.
אני נזכר בה כל פעם שאני רואה מישהו/היא עם פירסינג באף,ושואל עצמי-"למה לא קשרו חבל?"

לא עשו לי בת מצווה אתה יודע לא היתה לי משפחה עשירה כמוך ח עשו לי משהו קטנטן. לא נורא אתה פה בשביל לתקן .

גם לי לא עשו בר מצווה.היתה אז מלחמה(יום הכיפורים) ולאף אחד לא היה ראש לזה.
וחוץ מזה-ההורים שלי היו די עניים.פשוט כולם בסביבה היו כאלה,אז לא היינו מודעים לכך, וזה לא הטריד אותנו.אכן תגלית מהממת:היו אשכנזים דלי אמצעים

ואיך הגעתם לשיחה על בר מצווה ?
ועל הבדלים עדתיים כאלה ואחרים ?

אני מדברת על אחרי ההחלמה. אחרי כשישה שבועות שאפשר להתחיל לאכול הכל על פי ההנחיות שלא משתנות: כל 3 שעות בערך, מנות קטנות, ללעוס היטב ולא לאכול ולשתות יחד אלא במרווחים של כרבע שעה עד עשרים דקות.
רצוי בתקופת הירידה במשקל להמעיט באכילת מזונות עתירי שומן וקלוריות - זה מאט את הירידה.
הכלי שאנחנו מקבלים - הניתוח - עוזר לנו לשנות הרגלי אכילה ובהתאם אורח חיים. ברגע שלא נמנעים ולא שומעים את המילה "אסור" מאות פעמים ביום ואוכלים על פי היכולת ולא על פי הכמויות לפניך....זו ההצלחה שלנו ושל הניתוח.
המנותחים ביננו מבינים למה אני מתכוונת ואלה שבדרך, נשמע להם קצת מוזר אפילו "הזוי"...אבל הכל אמת יצוקה.
ועוד שינוי שחל בנו - אנחנו מפסיקים לחשוב רק על אוכל ולתכנן הכל סביב "קדימה אוכל". פתאום אנחנו מגלים שיש עוד המון תחומים חוץ מהאוכל.
בנימה אופטימית זו מועדים לשמחה
שולה

אנחנו לא מתכוונים לאכול את סופגניות נוטפות השוקולד עם הריבת חלב, חס ושלום - זה משמין נורא.....

התכוונו לסופגניות האלה שמוכרים במכולת, עם הריבה הרגילה.......

מה לעשות שולה, אנחנו השמנים, ניחנו בחוש הומור מפואר, שמשאיר אותנו שפויים ושמחים למרות מימדי גופנו, לא כל שאלה נשאלת תמיד ברצינות, בטח לא כאלה עם סמיילי....... :)

אפשר שאלה רצינית?

האם יחד עם המשקל שיורד מגופנו בזכות הניתוח, יורד באופן פרופורציונלי גם מינון חוש ההומור שלנו? אם התשובה חיובית נראה לי, גם בלי להכיר אותם באופן אישי, שגם אני וגם "מקס ברנר" וגם מארחת מפגש הפורום מרמות השבים, רצים לבטל את הניתוח.........

טוב, גם זה לא נאמר ברצינות,
חג שמח ושבוע טוב

ברוכים הבאים לדמסע הנפלא שלכם.
אישתי ואני חוגגים שנה למסע שלנו .
נותחתי ניתוח שרוול ב4.9 שנה שעברה , וחודש וחצי אחרי נותחה אישתי ניתוח מעקף קיבה .
כיף , טוב ומומלץ לעבור את זה יחד עם בן\בת הזוג ,ואני חושב שזה יעשה מצויין לכל הילדים - לראות אורח חיים שפוי מבחינת אוכל וכמויות .
אמנם בהתחלה זה קיצוני לכיוון המינימים , אבל אחרי חצי שנה - שנה מתחיל להתאזן .
לא חושב שבתוך החמישים קילו שירדתי , היה ולו גרם אחד של הומור שהלך לאיבוד אולי אפילו העלתי :-)
בקשר לסופגניות שהזכרת : חנוכה האחרון הייתי כ3-4 חודשים מהניתוח הייתי בשיא הקצב של הירידה והקצבתי לעצמי 2 סופגניות לחג:במצב כזה חבל לבזבז על בופגניות כאלה מהמכולת שרק מלכתוב עליהן מתחילה לי הצרבת .אם כבר סופכניה שתהיה מפוצצת בריבת חלב ....
שיהיה לולנו שבוע טוב ובהצלחה
ליאור

אני ארגנטינאי אז אין אופצייה אחרת.....

אשמח לדבר איתך על חוויות הרזייה משפחתיות, צלצל 052-5634777

היה נעים לדעת שלא הולך לאבד שמץ מחוש ההומור

לפני שעשיתי את הניתוח, רופאת המשפחה שלי "הזהירה" אותי, שהכי קשה זה במסעדות ובחגים, כי אז כולם אוכלים (ואח"כ מתפצצים) ואתה תוכל לאכול בערך את המנה הראשונה.
מה אני אגיד לך, אחרי השבועיים האחרונים שכללו הרבה ארוחות חג משפחתיות, לא היה מאושר ממני (אני שלושה וחצי חודשים אחרי הניתוח). כולם זללו ואני טעמתי טיפה מרוב המנות, ולא היה מאושר ממני. יצאתי "קליל" מכל ארוחה, והיה ממש כיף. כי כמו ששולה אומרת, הביס הראשון והביס האחרון הם בדיוק אותו הטעם.

מה גם, שאת המושג "רעב", אני כבר לא מכיר.

דוד