תופעת הריבאונד

מלכה. אני כבר בגיל, שמעדיפים להסתיר...והחוש הומור שלך-ממש ניפלא. מצליח להצחיק אותי בקול רם.אני, לפני ניתוח מעקף., לא הבנתי אם אתה לפני או אחרי.מל.

מאז שהופעתי כאן לראשונה-לפני פחות מחודשיים-כתבתי לא מעט.כמו שאמר מיקלאנג'לו-הפסל מסתתר בתוך הסלע, וצריך רק לחשוף אותו.כך גם המחשבות שלי-הן לא נולדו בסתיו 2010 אלא ימיהן כימי המשמנים שלי, והנסיונות להפרד מהם,והכתיבה כאן היא דפוס התמודדות כנראה.אגב-כפסיכולוגית את וודאי מכירה את ההלצה על ההיא שהיתה נשואה לארבעה בעלים ונשארה בתולה?נדלג על ההלצות העדתיות ודומותיהן,אבל אחד הבעלים היה פסיכולוג,והוא רק רצה לדבר על זה!

גם, בגללך, אשאר פה בפורום.,וממשיכה לטפל בעשית הניתוח-קיצור.
אכן, יש פסיכולוגים, שרק,מדברים... אבל, יש גם(כמוני) שמוסיפים דרכים יצירתיות נוספות.
מה חסר לך כדי שתלך לניתוח?

לא הרבה-התגברתי על הפחד (לקח 10 שנים) ועל התנגדות המשפחה.נשאר לי להשלים 4 בדיקות, להחליט איזה ניתוח ואצל מי.אח"כ להשלים התחייבויות מכל מיני סוגים (לא נפרט כעת את כל הרשימה) לעשות שבועיים של "דיאטת נווה תרצה" ו....הופסלה לחדר הניתוח.לפני חודשיים הערכתי שזה ייקרה בינואר 2011 ואני די גאה בהערכה מפוכחת זו.

אני חושבת שכול הפרום יהיה איתך בניתוח וגם חשיבה חיובית והמון אהבה בהצלחהההההה יקירי

לא החלטתי,עדיין.,לא הצלחתי להוריד את כל ההתנגדויןת.,אבל, המשכתי בלי להתעכב:
בדרך הבדיקות וההתחיבויות.וכמו שבד"כ קורה-"עם האכילה בא התאבון.מל.

גם משום שהניתוח משרה גם תת ספיגה ולא רק הגבלה,וגם בגלל ה"שוטר היעיל" של ה-דמפינג (הצפה) שייגרום להרגיש רע אם תציית לשדרים ההורמונליים והעצביים.לא בטוח שזה נעים לקבל שדרים סותרים כאלה מהגוף,אבל גם אני מנסה להבין, שכן גם אני שוקל מעקף קיבה.אולי שולה תצליח לדרבן את אחד המנתחים להגיב?!אף אחד לא יימנע מניתוח בגלל הריבאונד,אבל כידוע יידע זה כוח,ואם רק אפשר- עדיף להמנע מהפתעות.

זאת גם החשיבה שלי (גם כפסיכולוגית)
אתה מאד חיזקת אותי.

נעים לדעת שמחוץ מפרובוקטור וליצן אני גם בצד התומך.

אז את מל-בת?היה לי דוד בקנדה-מרדכי שמו-ששמו האנגלוסכסי היה מל (קיצור של מלווין)

בכל סוגי הניתוח. אם לא שומרים ומשנים הרגלי אכילה, יש תנודות של עליה קלה. אבל חוזרים "לשפיות" ויורדים חזרה. בשרוול ובמעקף קל "יחסית" לשנות הרגלי אכילה ולהתמיע את השוני לאורך שנים. מאחר ואוכלים הכל ולא נמנעים מכלום - ברור שהכל בכמויות קטנות ולא בהפרזה (לא להעיקה ללחצים והקאות). כמו כל אדם רגיל מהישוב - גם מנותחים עולים פה ושם מעט במשקל, אך זה יורד חזרה. רצוי באמת להיות עם היד על הדופק ולא להיסחף יתר על המידה. לא לשכוח שהשוטר בבטן קיים ויש להישמע לוהשתמש בסגולותיו.

אני מודה לך,מאדדדדד אני מאד מתחזקת, שאני אוספת אינפורמציה.באהבה, מל.

הערב.כמעט נגעתי בכנף אדרתו...אבל לשאלות הריבאונד לא התייחס.נראה לך שהוא לא מכיר את הנושא,או שיש כאן איזו קונספירציה-שלא מדברים על זה?

אל תתחיל עם קונספירציות. מייד ארגיש עצמי באיזה סרט ריגול מצמרר.
אבקש ממנו אישית להתייחס לנושא - אם יש בכלל מה להתייחס.
שבוע טוב

כנף אדרתו וכו'.חוקרי ספרות מוצאים שם רמזים לאליהו הנביא ולישו.ראי באיזה הדרת כבוד אני מתייחס לרופאי האתר כדי שילמדוני לבסוף על ריבאונד.

האמת שלא כ"כ ברור לי למה הכוונה... ככל הנראה ריבאונד=עליה במשקל לאחר ירידה ראשונית.
אם בכך עסקינן (ואם לא שמישהו יתקן אותי) אזי:
כל, ואומר שוב, כל ניתוחי ההשמנה בעלי גרף ירידת משקל ממוצע בו המשקל הנמוך ביותר מגיע כעבור כשנה וחצי-שנתיים. זוהי תקופת הזוהר, או "ירח הדבש" עם הניתוחים השונים ושוב, זה הממוצע של הרבה אנשים ולא של מנותח בודד שאולי חורג מהכלל.
אחרי תקופה זו ישנו איזון של המשקל ובד"כ, עליה קלה הדרגתית לאורך השנים המתמתנת כעבור 5-10 שנים אחרי ניתוח. הדבר קורה בגלל סיבות שונות המשתנות בין הניתוחים השונים ומידת העליה המחודשת שונה אף היא (מינימאלית במעקף תריסריון וקיבה, גדולה יותר בשרוול ומשמעותית למדי במעקב ארוך טווח אחרי טבעת).
מידת העליה תהיה גם תלויה ב"הפנמת" השינוי בהרגלי החיים, כלומר הבנה שהניתוח הינו רק הכלי להשיגו. ככלל, מי שישתמש בניתוח ללמוד הרגלי אכילה ופעילות גופנית נכונים יחווה עליה מתונה יותר וזניחה לאורך זמן. מי ש"יושב" על הניתוח ועובד קרוב מאוד למגבלות שלו כל הזמן, ייאלץ ללמוד שאף שניתוח אינו תרופת פלא.
מקוה שעזרתי