שלום לכולם

נדבר ונקבע .
בנתיים יהיה שבוע נפלא

ליאור

שמי רוזיי אני מחולון עברתי שראול בעבקות סכרת מאוד גבוהההההההההה אחרי ניתוח ירד הסוכר מממני ירדתי במישקל אני ניראת נהדר ומרגישה טוב עשיתי את הניתוח אצלמרדכי שמעונוב ושכטר פינחב בבית חולים וולפסוןהמליץ הרופא סכרת המדהים שליי דר חוליו ויינשטיין אז יקתי לכי על בגדול
אנחנו תומכים עוזרים בשמחה לםני ואחרי 0503337236רוזי זבטאני בפייס בוק אשמח לעזור דברי איתי ולכי על זה בגדול נולדתי מחדש אגב ב16 לחודש תיהיה כתבה שלי בעקבות הסכרת והניצוח שראולבעיתון מעריב אנרגי שבת שלום

ניתוחי קיצור קיבה הוגדרו כניתוחים מצילי חיים ,בגלל זה הם גם נכללים בסל הבריאות והם ללא עלות כספית לעומדים בקריטריונים.
לפחד ולחשוש זה בהחלט אנושי ולגטימי. אך גם לחשוב על בריאותך ועל חייך ואיך יראו בעוד 10 שנים עם משקל עודף גם לגיטימי, עם סוכרת ועוד מחלות שגורמות לנזק בלתי הפיך, איך יראו חייך ותפקודך היומי?
מצבך הנוכחי לא פחות מסוכן מניתוח. ציינת שניסית דיאטות ללא הצלחה. היום הפתרון שיש לרפואה להציע למחלת השמנת היתר - זה ניתוח. פתרון יעיל עם תוצאות טובות ולטווח ארוך.
כמי שעובדת בבית חולים, את יכולה לבקר במחלקה הכירורגית ולהיפגש עם מנותחים לפני הניתוח ותוך כדי האישפוז. זה יתן לך הרבה כח ומוטיבציה.
בהצלחה בהמשך
שולה

אני שואבת ממכם המון כוחות וזו הסיבה שבאמת התחלתי בסבב הבדיקות שצריך לעשות
לדעתי תוך שבועיים אני מסיימת אותם וגם לדעתי לא תהיה בעיה לקבל תור מהר לניתוח שכזה ( אני עובדת שם 16 שנה) אבל הפחד משתלט עלי איך מתגברים עליו ואיך התגברת את או אחרים על כל הסיכונים ולקחתם אותם אבל בכל זאת עשיתם את זה והאמת שזה נשמע מדהים כל הירידות הללו
אני רוצה גם להיות חלק מהמשפחה שלכם ספרו לי איך התמודדתם עם הסיכונים והפחד

פשוט מאוד....חושבים על איכות החיים הטובה אחרי הניתוח. על המחלות שיעלמו. על חדוות החיים שתשרה עליך. בתור פרסונל בבית חולים את יודעת שלמעטים ניתנת האפשרות לצאת ממעגל החולים הכרוניים למעגל החיים הבריאים - וזו אחת ההזדמנויות שהניתוח נותן.
אין להתעלם מהעובדה שניתוח זה ניתוח ובהרדמה מלאה, אבל מאידך, הסיכונים בהם את נתונה היום הרבה יותר גדולים וממשיים מלעבור את הניתוח.
קראי שוב ושוב את דברי דניאל. פרק א' ב' ג' - אחרי שינון תורתו - קשה להשאר אדישים. רק מחייכים והפחדים נעלמים
שבוע טוב
שולה

מירית שבת שלום

רקע: שורווולתי לפני שבועיים ואישתי לפני 8 שבועות.
אני אלוף העולם בלרדת במשקל, והשיאן העולמי בלהחזיר הכל+מע"מ.

העניין הזה, שאת פרסונל, יעזור אולי רק בקיצור תורים, יחס מצויין ודאגה גדולה, כולם מקבלים, לא רק פרסונל.

ועכשיו לשאלות שאת מתחבטת בהן:
ההרגשה אחרי הניתוח מזופתת, לא פעם עולה השאלה בזמן שאת שוכבת בלי לזוז במיטה:"למה עשיתי את זה, כדי לסבול?", ככה זה אחרי כל ניתוח, חומרי ההרדמה עושים את שלהם, חוסר היכולת לשבות את תנוחת השכיבה, והאחיות שלא מפסיקות "להטריד": לקחת לחץ דם דופק וחום ולהחליף את האינפוזיה. הן "מציקות" לא רק לפרסונל, גם למאושפזים רגילים, והן עושות את זה ממש בשעות שסוף סוף הצלחת להרדם ואת לא בדיוק רוצה שיטפלו בך עכשיו, כי הנקז מציק והתפרים מעצבנים, והקטטר פשוט בלתי נסבל ואת לא רוצה לראות אף אחד אבל פשוט את אף אחד!!

ואז....... מגיע הבוקר שאחרי (ןתאמיני לי, הוא מגיע.....)
ואחרי ביקור רופאים, עוזרים לך לקום מהמיטה ולשבת בכיסא, ודברים מפסיקים להציק, ובא לך להיכנס למקלחת, וההרגשב של מים זורמים על הגוף פשוט נפלאה, בהמשך תצאי לטיול עם ה"חבר" שלך (עמוד האינפוזיה) לטיולים במחלקה.
הכאבים פחותים, את מאבדת חבר צמוד(הקטטר המציק) ומחכב להיפטר גם מבן הדודו שלו: הנקז. והלילה - את סוף סוף מצליחה לישון.

ויהי ערב ויהי בוקר:היום השלישי:
את מרגישה טוב יותר ומתחילה לשתות לבד, ומשחררים אותך פה ושם מהעמוד התומך (של האינפוזיה) ואת מרגישה פתאום "חופשייה" - הולכת בלי מלווה.
את מצליחה להעביר את הזמן מהר יותר, כי יש לך סבלנות למבקרים, רואה כמה סרטים בטלוויזיה ואם יש לך ספר - את גומרת אותו - והמחשבה: מחר הולכים הביתה!!!

סליחה על האריכות, אבל פשוט רצית לדעת את ההרגשות של אחרי הניתוח,
הסיכום: ממש לא משהו, אבל כשמסתכלים על זה במבט לאחור - "היה שווה את זה"!!!

בהמשך: ההרגשה בבית (פרק ב')

כל כך מרגש אותי . זה ניראה כאילו אתה אחרי שנה מהניתוח. אתה כל כך מבין מדהים.

מירית, החלטתי "להשקיע בך" אני מאריך בכתיבה.
אני מקווה שהדברים שלי, יעזרו לרבים מן המתלבטים בהמשך.......

בפרק א' סיפרתי על זה שרעייתי השתרוולה 6 שבועות לפניי, שבועיים לפני הניתוח שלה, היא החלה בדיאטה המכונה בפורום:"דיאטת נווה תרצה", בכדי להקטין את הכבד ולסייע למנתחים להצליח בעבודתם.
חשבון קצר יביא אתכם לבדיוק 10 שבועות אחורה מהיום.
אני החלטתי להתחיל בדיאטה מייד ולא "להשתולל" עד לתאריך שלי.
ב- 8 שבועות, ירדתי 12 ק"ג ומאז הניתוח - עוד 7 ק"ג.
וזה מביא אותי לשאלה שלך מירית: מה ההבדל בין הירידה לפני לירידה שאחרי?

אז להלן ההבדלים:
1. ה- 12 ק"ג ירדו תוך "עינוי עצמי" - לא אכלתי את מה שבאמת רציתי לאכול.
2. ה- 12 ק"ג היו הופכים ל- 15 ק"ג של עליה במשקל תוך כמה חודשים - שקוף.
3. ה- 7 ק"ג ירדו למרות שאכלתי בכוח את מה שאמרו לי שצריך.
לא בא לי לאכול כלום, אני פשוט מאלץ את עצמי "לתקוע" - פשוט כי צריך.
4. ה- 7 ק"ג + ה-12 ק"ג ביחד - בחיים לא ישובו אל גופי. פשוט כי אי אפשר!!!

לסיכום דבריי, ה-"חשק" לאכול - נעלם!!
שלא תתעי, בהמשך ה-"עיניים" ימשיכו לרצות, אבל מה לעשות, את לא יכולה להכיל את מה שלא נכנס. אתמול ישבנו לארוחת ליל שבת משפחתית והיה כל טוב על השולחן.
מאתמול הורשה לי לאכול דג או קציצות, והעיניים נורא רצו, אז העמסתי על הצלחת:
חצי פילה של אמנון, קציצה אחת ברוטב, קצת שעועית ירוקה ו- תפוח אדמה אפוי.
מיותר להגיד שכמות כזאת של אוכל, קודם לניתוח לא הייתה אפילו מגרה את בלוטות הטעם. כדי להשוות, הבן שלי (17.5) אכל 6 קציצות, דג שלם, אורז עם שעועית והרבה תפוחי אדמה, אהה... וחתיכת פשטדה, ועוד נשאר לו טעם של עוד....
ואני: לא הצלחתי לסיים מה שבצלחת ואפילו קיבלתי בפעם הראשונה את ההרגשה של "דחפתי יותר מידי", הרגשה לא נעימה - אז זה לא יקרה עוד פעם.

זה ההבדל העיקרי, אחרי הניתוח, חלק גדול מהחשק נעלם, לא מפריע לך האוכל שעובר לידך, וגם עם יש חשק, אין לכמויות לאן להיכנס אז את אוכלת כמו ציפור....

בפרק הבא - שלב ההתפקחות

מירית,
אחרי שעסקנו בנושאי הכירורגיה והקולינריה, נשארו מספר נושאים נוספים:

את תרדי במשקל, ותרדי מהר ויפה, ואז מתחילות להגיע המחמאות מכל אבר.
ואת מרגישה על עצמך, איך הבגדים שלבשת עד עכשיו לא מתאימים לך יותר,
פעם היית שומרת את הבגדים הגדולים: "הרי יש סיכוי שאני אשמין חזרה- לא?"
היום - אני ואשתי מבצעים "פרוייקט אוהלים" - ומפנים באופן סופי את כל מה שנראה ענק על מימדנו, ואין לנו שום חשש, לעולם לא נצטרך את הבגדים האלו שוב!!!!!

והביטחון העצמי - עולה מיום ליום, ההרגשה שלך עם הגוף שלך משתפרת מרגע לרגע,
את מוצאת את עצמך מסוגלת לבצע פעולות שלפני זה היו נראות בלתי אפשריות:
אני למשל מצליח לסבן את האצבעות של הרגליים במקלחת, אלמטרי לא? או מצליח לקשור את שרוכי הנעליים מבלי לעצור את הנשימה - לא טריוויאלי?

חגגתי 43 לפני 11 ימים, ואני בריא,
אבל יש לי מחלות תורשתיות במשפחה - "אללה ייסתור"
את סבא שלי מצד האבא לא הכרתי - הוא מת ממחלת לב כשהוא היה בן 33.
אבא שלי עדיין חי, סה"כ בן 68, אבל כבר 15 שנה הוא גריאטרי, עבר אין סוף צינתורים , מעקפים, בלונים, הוא סכרתי בקיצור "חי-מת".
אח שלו הצעיר - מת לפני 10 שנים מהתקף לב.
ואני - יש לי 5 ילדים ואני רוצה לחיות - ולחיות טוב בלי מחלות.

אז מה עדיף מירית?
לחיות עם עודף משקל, סכרת, ולכי תנחשי מה בא יחד עם זה:לחץ דם, מחלות פרקים, מחלות לב, מגבלות בתנועה וחולשה תמידית, או לקחת סיכון מחושב, לעשות ניתוח "מציל חיים", ולהוריד בצורה ניכרת את הסיכוי לחלות בכל הצרות האלה,
להגדיל את הביטחון העצמי, להיראות טוב בשביל עצמך, וגם בשביל הסביבה,
מהסאב-טקסט שלך הבנתי שאת מחשיבה את עצמך לאישה יפה.

מה יותר מסוכן מירית:
הסיכון שבניתוח, ומספר ימים מזופתים אחריו,
או הסיכון העצום שאת לוקחת ב-לא לעשות את הניתוח?

לי התשובה ברורה, אני מקווה שגם לך.

אם עזרתי לך או למי מהקוראים - היה שווה להשקיע - אלוהים עדי (למרות שכתבתי הכל בשבת בבוקר.....)

באהבה גדולה

דני

אני תמיד מלמד את הילדים שלי:

הכי טוב זה האמת, גם אם היא לפעמים כואבת,
במקרה שלנו: תרתי משמע....

אני וגם אישתי היקרה (תרתי משמע) מאחלים לך לעשות את הצעד הנכון

בטעות קודם הגבתי להודעה בלא נכונה - להודעה שלי......

עושה רושם שיש "באג" בתוכנה של הפורום....

אני ורעייתי השתרוולנו בוולפסון, יש לנו 5 ילדים (שאני יודע עליהם......)

אישתי בשלנית מלידה ואפילו מלמדת בישול בבתי ספר.
לא היינו נראים כמו שנראנו בלי יכולותיה המופלאות.

מבחינת הבישולים, אלונה מרגישה שזה לא מפריע לה
היא לא "מתגרה" ואין לה שום בעיה לאפות ולמלא את הבית בריחות,
מאידך, כולם אוכלים עכשיו בריא יותר, כל הבית עבר למאכלים מזינים יותר ומשמינים פחות.

גם אני הולכת לעשות את זה ברמבם וגם אני בשלב הבדיקות אולי נעשה את זה יחד יהיה פחות מפחיד מה את/אתה אומרים
בכל מקרה בהצלחה
מירית

אין עליך דניאל!!!!
ממש השקעת. וכל מילה - סלע. מלאת רגש, אמיתית ומהלב.
הערבתי אותה על חלקיה לשאלות הנפוצות - כך שכל מי שמתעניין, חושש, מתלבט - יש לו תשובה מלאה
תודה לך
שולה

ואו תודה תודה ותודה לך
הרגשתי שכתבת את זה מכל הלב למרות שאנחנו לא מכירים
דוגרי בפנים הכנסת בי עידוד שלדעתי אף אחד לא עשה את זה
הפחד פתאום עף לו
אצטרך לקרוא את מכתבך עוד מלא פעמים כדי לקבל כוח ולא לפחד לעשות זאת
שוב המון תודה על העידוד
התרגשתי
מירית

כל הכבוד על ההשקעה בכתיבה. אני בתחילת הבדיקות לקראת ניתוח שרוול.אמורה לעבור אותו ברמב"ם, אצל ד"ר מחג'נה.
הפירוט שלך היה מאיר עיניים. היכן עברתם אתה ואשתך את הניתוח? האם את כל התבשילים שציינת אשתך הכינה? סימן שהיא התאוששה יפה לאחר הניתוח? זה הפחד שלי ההתאוששות, יש לי שלושה ילדים בבית , שלא הייתי רוצה לדמיין איך יסתדרו בלעדי.

באמת תודה לך על הפירוט ןעל החיוביות , לי אישית זה מאוד עזר ונשמע מפתה

גם אני לפני ניתוח ושמחתי לקרוא את כל מה שכתבת, מרגיע מאוד ומוריד לחץ.

המון הצלחה לך ולאשתך. אני בטוחה שאתם אנשים מיוחדים.

והיא פסקה חד משמעית.....

אם יש לך כוונה להעלות את כל המשקל בחזרה.....

רק אצלנו!!!!!!! תבוא עם רעייתך שתחיה, ונאכל את עצמנו לדעת,
אם כבר להשמין, אז לעשות את זה בטוב טעם,

45 דק' על כביש 6 ואתם מגיעים.....

אתה יודע מה? אתם יכולים לבוא גם אם סתם התלוצצת על הרצון להשמין חזרה....

אחרי שאני קורא את העידוד לך ומה שאתה מתאר , בא לי לעלות במשקל בחזרה , כדי לעבור שוב את הניתוח :-)
כל הכבוד !!!
בהצלחה

ליאור

כל כך אהבתי לקרוא את מה שכתבת מאד מעודד ומחזק

יישר כוח וד"ש לאלונה

הי אני אפרת עברתי את הניתוח לפני בדיוק חודש ירדתי 12 קג ואני מרגישה מצויין .
כיף לקרוא את מה שאתה כותב כל מילה אמת לאמיתה .............

הצלחת להעביר לי בדיוק את התשובות לחששות שלי תודה רבה עזרת לי מאד יום שלישי הניתוח שלי וממש ממש הרגעת אותי תודה רבה

שמחתי לעזור מתוקה מקווה לשמוע ממך בשורות טובות.