התמודדות עם פחדים - חדשה

לפני 8 חודשים עברתי את הניתוח לא סיפרתי לאף אחד הייתי ניכנסת לפורום ופה הכרתי את ריקיהיינו מתמודדות ביחד לפני הניתוח ואחרי בעצם אנחנו כול היום מדברות לדעתי דברי אם אנשים שעברו ובאו מהמקום שלך נועה הפייס שלי רוזי זבטאני 0503337236 מהייכן את אשמח לדבר איתך שבת שלום בהצלחהה

ולא בטוח שלמישהו יש את התשובה.

כל אחד ואחת והדרכים שלו ושלה, אני חושב שהדרך שלי הייתה לשנן כל הזמן את המנטרה שהמחלות הנלוות להשמנה חולנית הן הרבה יותר מפחידות מהניתוח, שלא לדבר על זה שהחיים אחר כך הם נפלאים וקלים יותר (במלוא מובן המילה), הרווח הוא אדיר, אתה לא מבין איך לא עשית את הניתוח כבר לפני שנים.

שיהיה המון בהצלחה,
ובלי הרבה פחדים.
לי, הניתוח שינה לחלוטין את החיים.

סתם בתור טיזר אני אגיד לך שהייתי היום בים, בלי חולצה!!!, אולי זה נשמע דבילי אבל זה לא קרה מאז התיכון. רצתי בים עם הכלב שלי, לא רצתי מאז חטיבת הביניים.
תחשבי חיובי :)

שמחתי לראות ולשמוע שאתה כאן. נעלמת ונאלמת לנו. לקרוא את דבריך, מחמם את הלב. תעשה חיפוש על עצמך בפורום - לפני הניתוח ותראה את השינוי. אז איך הטיולים בצפון? או בדרום? ובים בלי חולצה.....צילמת את הארוע???
אולי תספר לנו כמה ירדת עד כה?
(אתה זוכר את שיחתנו האישית במייל? מקווה שתדאג לעדכן לכשיהיו שינויים)
שבוע טוב ורק בשורות טובות
שולה

עדכון חודשי יגיע ממש עוד כמה ימים, כשיעבור חודש.
ואני יכול לתת לך טיזר שירדתי מ3 ספרות ל2 ספרות :)

כן, ימים עסוקים מאוד עוברים על כוחותינו, אז אני קורא, אבל לא תמיד מוצא את השנייה המתאימה גם כדי להגיב, חוצמזה, אתם עושים את זה כל כך יפה, למה להפריע :P
סתם.. אני צוחק..

צילמתי את הארוע בים. לא את השלב בלי החולצה, רק את הטיולים עם הכלב.
אני עדיין מעדיף לא לעלות לפה תמונות, איש של פרטיות אני, את כבר יודעת...
(מי שרוצה יוכל לקבל את זה במייל :) )

מקסי - אני מגשים את החלומות שלי, וזה מדהים. וכן, אני אספן גללים כפייתי. זה עדיין שווה את זה.

וקצת מקנא...אבל זה בסדר-יש מקום לכולם להיות מאושרים.זה לא משחק סכום אפס!

חוץ מעניין הכלב-כאמור גדלתי בכפר והיו לנו שם כלבים ראויים לשמם.כשהייתי בן 9-10 היה לנו כלב זאב גדול (45 קילו בערך) שישן איתי במיטה,אבל גם רץ במרחבים ורדף אחרי ארנבות.הכלבים של ת"א-כל מיני כלבי צעצוע קטנים,צמריים ,נוירוטים ועצבניים-הם לא פרטנרים ראויים בעיניי,עוד לפני שהגענו לשלב איסוף ההפרשות.זוכר את הקטע ב-"סיינפלד" על הנושא הזה?

הכלב היקר שלי - הוא גולדן מעורב אשר לקחנו מאחת העמותות. רק בן 3 וחצי חודשים וכבר שוקל מעל 12 קילו. הצפי הוא בערך 35-40 קילו.
הוא מדהים ומקסים והורס את הבית.

בוא ננתח את המשפט:"רצתי בלי חולצה,על חוף הים,עם הכלב שלי"
רצתי-ככל הידוע בפעם האחרונה ב1984 או 85
בלי חולצה-בציבור-ב1987 בסיציליה.
על חוף הים-עם חולצה-ב2001 בנסיון להתמודד עם התקף אלרגי חריף.
כלב-היה לי בשנות ה-70 כשגרתי בכפר.בעיר זה מרגיש לי לא לעניין להפוך להיות אספן גללים בשקיות.אולי צריך לחזור לכפר !

בקיצור:במשפט הבודד הזה נפתח לי שק שלם של חלומות !!!

שבוע טוב מקס,
סוף סוף חזרת לעצמך....הרגשתי שמהו חסר לי. מזמן לא גלגלתני מצחוק. בטח לביאה משתדלת להתאפק לא לצחוק שלא יכאבו לה התפרים.
גם את נושא החולצה הוספתי לרשימה.....לזו באוד שנה (אחרי הניתוח)....מתחילה להיות רשימה ארוכה
שבוע טוב
שולה

עדיין לא אחרי ניתוח?

נוח בחברתי כאילו אני "אחד מהחבר'ה"!
בתמצית-תוכלי למצוא הכל בפורום בעדכוני יומן המסע שלי-עברתי המון בדיקות לקראת,וכעת אני מנסה לשפר את תפקודי הריאות, ולייצב את לחץ הדם,כדי לקבל אישור לניתוח.אם הכל יילך למישרין המועד החזוי הוא ינואר הקרוב.

היי חמודה. כמו שרוזי חברתי אמרה ככה זה בידיוק היה. לכולנו יש כל מיני מחשבות .רוזי עברה לפני בשבועיים צילצלתי אליה ושאלתי אותה מיליון שאלות וכמובן אחרי שהיכרנו את הפורום המקסים הזה אין יום שאני לא עוברת דרכו חח. בזכות המון אנשים מקסימים פה שעוזרים ותומכים. זה מאד טבעי לחשושש ולפחד אני בידיוק כמוך לא ישנתי כמעט בכלל וביום של הניתוח לא רציתי לעשות פחדתי שאני לא אתעורר מההרדמה .והעלתי שאלה כזאת פה לפני הניתוח. אבל אם נמשיך לחשוב על הדברים הרעים לא נגיע לכלום. וכמה רציתי להגיע למקום הזה עכשיו אני פשוט מברכת את עצמי על הניתוח שעשיתי. מאמיי בכיף נשמח לעזור לך מתי שתיצטרכי. בפייסבוק אני ניקראת ריקי פרבדה. אשמח להכיר אותך ולעזור בהצלחה מתוקה.

שלום נועה,
לחשוש ולפחד זה טבעי, אנושי ולגיטימי. בכל זאת ניתוח. אבל תחשבי על איכות חייך אחרי. אני ממליצה שתיכנסי לשאלות הנפוצות כאן ותקראי את שלב א' ב' ג' של דני ובכלל את כל השאלות והתשובות. כמו כן תעייני בדפי הפורום. דברי הכותבים מדברים בעד עצמם.
החלטת לקחת את גורלך בידייך ולעשות מעשה שיביא רק שיפור ואיכות חיים, למה להתבייש בזה. למה לחשוש לשתף את הסביבה?
אנחנו נשמח להיות לך לעזר ולעידוד לכל אורך הדרך.
שבוע טוב
שולה

קודם כל שיהיה בהצלחה ושנית אני גם לפני ומאוד חוששת אבל אגיד לך מה אמר לי הרופא לעשות פשוט לעשות טבלה מה כן בעד הניתוח ומה נגד ואז לעשות חושבים כמובן איפה שיש יותר לשם הכיוון, אני גם מפחדת ואולי אני כרגע לא הדוגמא אבל אני גם משננת כל הזמן בראש מה עדיף ככה כי דיאטות לא עזרו או לקחת אומץ ולנסות
כשאהיה שם כבר על שולחן הניתוחים כבר לא תהיה האפשרות לחזור אחורה אלא רק קדימה לדרך חדשה
לא בטוחה שעזרתי אבל בכל אופן בהצלחה בכל מה שתעשי
מירית

הי נועה אני אפרת עברתי את הניתוח הזה לפני חודש גם לי היו חששות זה טבעי לחלוטין תחשבי על אחרי הניתוח איזה כיף להיכנס למכנסיים שלא חשבת שבחיים עוד תיכנסי אליהם תלכי לניתוח בלב שלם והכי חשוב שיהייה בהצלחה

דבר ראשון,את לא לבד,עצם זה שאת כותבת כאן ,זה מעולה,גם אם התעוררת לפנות בוקר ,יהיה כאן מישהו שיקבל את פנייך..
המחשבות שעוברות לך ,לחלקם יגרמו לחיוך קטן שמזכיר נשכחות את החודשים,הימים,השעות והשניות לפני הניתוח ,זה ..
יקירתי נורמלי לחלוטין,כל אחד יכול לקחת את עצמו ,,מה הציפיות שלו מהניתוח ,למה הוא ניגש לניתוח ,אני חושבת ,ככה אצלי היה ,שהסתכלתי לעתיד,זה מה שעניין אותי,
לחיות את ההווה זה הכי קל ,העתיד מבחינתי ראיתי עננה שחורה ,לשם לא רציתי להגיע..
תעבדי הרבה על עצמך ובכלל את יודעת מה..תתנתקי מהמחשבות ,תראי כמה עוברים את הניתוח ,תראי כמה אנשים מאושרים יש,תראי אנשים מבוגרים שלא מוותרים וגם רוצים להגשים את עצמם,תראי ..
נועה יקירה כולם כאן
יום רגוע באהבה ירדן

קראתי את ההודעה שלך ולא יכולתי שלא להזדהות אתך (לפחות קצת).
אני חושב שכולנו פחדנו לפני הניתוח, כל אחד בדרכו.
אני יכול לומר לך שמה שעודד אותי ועזר לי זו הידיעה הברורה שבלי הניתוח מצבי יהיה הרבה יותר גרוע. היתה לי סוכרת עם ערכים מאד גבוהים, וסוכרת זו מחלה מאד מפחידה, בעיקר אם היא משולבת עם יתר לחץ דם ועוד רעות חולות למיניהן.

חשבתי לי שאני מפקיד את גופי בידיו של המנתח שאני מאד סומך עליו (ד"ר סובחי המצוין), והוא מצידו יעשה הכל (באמת הכל) כדי שאני אעבור את הניתוח על הצד הטוב ביותר.

המחשבה שאני יכול הפוך לסיעודי כתוצאה מההשמנה ומכל מה שהתלווה אליה, הפחידה אותי יותר מהמחשבה שאני עלול למות בניתוח. וככה צעדתי לי אל הניתוח.

והיום בדיעבד אני יכול לומר לך שההחלטה ללכת על הניתוח היתה ההחלטה הכי טובה שעשיתי בשביל עצמי. אני מרגיש כמו שהרגשתי לפני 30 שנה. קליל, אנרגטי ובריא. בקיצור מאושר מהתחושות ומה שקורה לי.

תתגברי על הפחדים (המובנים) ותלכי לניתוח בהתלהבות.

ב ה צ ל ח ה,

דוד