שיחות על מידות ומשקלות

עד כה דיברנו על הכל - כמויות, מיני מזונות, הרגלי צריכה - אך על פרמטר מאוד חשוב לא דנו על כה והוא - ח י ס כ ו ן!!!!
כן כן ידידי היקר ורבותי הנכבדים. יש לנו את אלמנט החיסכון ה"הכפוי" שבוסו שלדבר משתלם, תרתי משמע.
אני לא מציעה למנותח(שרוול, מעקף, טבעת להזמין ארוחה שלמה לבד בבית קפה/מסעדה. ניתן להזמן עם בן/בת זוג ולאכול יחד ואו להזמין לבד ולקחת "TAKE AWAY" וזה יספיק ליומיים שלושה תלוי בגודל המנה.
אם השהות המתוכננת בבית הקפה/מסעדה לא עולה על חצי שעה עד 40 דקות, הייתי ממליצה לבחור שתיה או ארוחה ואת ה"חצי השני" לקחת במקום אחר מאוחר יותר.
אם השהייה ארוכה יותר, כשעה ומעלה, ניתן לאכול ולשתות באותו מפגש. תלוי בך במה תבחר לפתוח.
מקווה שעניתי על קצה המזלך בסוגיית האוכל בחוץ.
יום נעים וסופ"ש נפלא
שולה

נתחיל בקפה, אני אישית לא שותה קפה אבל לעיתים לוגם תה עם חלב - די דומה - לא רואה שום מניעה לשתות "קפה הפוך" בכיף וברוגע לאחר ניתוח.
עכשיו לכריך, תראה... אתה כבר ראית בו עיניך את איך אני אוכל, להזיכרך אכלתי די הרבה פיצה באותו היום. עם זאת יש לזכור שהפיצה היתה דקיקה מאוד והבצק לא היווה את עיקר המנה. יש בעיה לפחות אצלי עם לחם, בגט או כל סוג אחר של בצק, זה ממלא מאוד מהר, ומתעכל מאוד לאט... לכן אני משתדל לא לאכול לעיתים קרובות לחם.
אם בכל זאת לאחר הניתוח תבחר לאכול כריך, אני מניח שאולי תהנה מרבע - חצי ממנו ואת השאר תארוז הביתה. אין סיכוי שהיום אצליח בארוחה אחת להכניס כריך שלם.

אוכל כן להגיד שאני אוכל טוסט, מהסוג שעושים בבית עם הטוסטר, פרוסה על פרוסה עם גבינה צהובה, קצת זיתים ירוקים - בדרך כלל מצליח לאכול את הכל - אבל מדובר בלחם מחיטה מלאה שמתעכל יותר בקלות. יש גם פעמים שאני נכנע לגוף וזורק חצי לציפורים בחוץ.

בגדול אני מבין שההרגשה היא אישית לחלוטין - כל גוף מגיב שונה לשינוי הפנימי שיצרו אצלו. יש ביננו שיכולים לשתות ולאכול בו זמנית כמו כותב שורות אלה, ויש אחרים שלא יכולים.

היום אכלתי ארוחת בוקר בעבודה - אני עובד בבית הארחה יד השמונה ליד ירושלים ובכל יום שישי יש בראנץ' גדול - אכול כפי יכולתך!!!
המנה שלי היתה כזאת:
2 אצבעות דג.
חצי ביצה קשה
כף טונה.
חצי תפוח אדמה ברוטב שמנת פטריות.
כף חצילים עם טחינה.
חתיכה קטנה של סלומון.
יש להוסיף לזה כוס טעימה במיוחד של מיץ קוקוס טרי הנעשה במקום.

זמן הארוחה - כ 40 דקות.

מקווה שתרמתי לכם מניסיוני.

שכחתי לציין כי בנוסף באותה ארוחת ברנאץ' חביבה אכלתי גם חתיכה קטנה של לזניה צימחונית.

אפשר גם לישתות תה הפוך לא חייבים רק קפה הפוך

אכלנו ארוחת בוקר קלילה בבית, עד השעה 15:00 רק שתינו,
ואז היה לנו שעה וחצי "לשרוף" אז נכנסנו ל"פינתי" בקניון של בית החולים...

הזמנו ארוחה עסקית, שכללה: מוסקה (מנה יפה) ושתי תוספות: פירה וקערה יפה של סלט ירקות בתוספת טחינה.

מי שלא הבין: הזמנו ארוחה אחת לשנינו......

הפירה: נשאר ממנו כמעט הכל, מהסלט: התפוצצנו, ועדיין נשאר יותר מחצי,
את המוסקה הצלחנו לסיים: אני מודה, הרבה יותר בעזרתי האדיבה.

לפני חודש מנה כזאת רק לי, הייתה מספיקה רק כדי לסגור את המרווחים בשיניים, לפני שמגיע האוכל.......

איך אתם נוהגים במקרה שתיארתי?אתם הרי לא אוכלים רק בבית את מנות הגמדים,ולא כולכם נשואים למנותח/ת ומזמינים יחד מנת ילד!
ובכן-האם אתם שותים בבית הקפה קפוצ'ינו? באירוע המתואר בספל בינוני יש בערך חצי כוס חלב.בספירה שלכם זה אוכל או שתיה?
ומה לגבי הכריך המענג שתיארתי? אתם מבקשים מראש שייפרסו לכם ל-שלוש חתיכות ויארזו לכם שתיים לארוחת הערב ולארוחת הבוקר של מחר?
עצרתם בדוכן מזון מהיר-פלאפל/שוארמה ודומיהם.אתם אוכלים רבע מנה וזורקים את השאר?!
אני לא רואה את עצמי מסתובב כל החיים עם צידנית ובה קרקרים,מעדני דיאט.תפוחי עץ ואריזות מיני של גבינה לבנה.מצד שני גם להזמין בקביעות מנות שנשארות בצלחת או נזרקות לא תואם את הערכים שלי.
זה לא רק שאני בן לניצולי שואה,אלא גם בילדותי אסור היה להשאיר בצלחת כי "יש ילדים רעבים בביאפרה".בני גילי והבוגרים ממני בטח זוכרים.
ודבר אחרון-עופר יקירי הוא לא דוגמה!עוד לא פגשתי מנותח שאוכל כמויות כאלה,ויורד בקצב מטורף שכזה.פלא רפואי הבחור

אני שלושה וחצי אחרי הניתוח ואני אענה על שאלתך. אתמול הלכתי עם אמא שלי לבראנץ, והזמנו כריך ופוקאצ'ה, אכלתי בערך חצי מהפוקצ'ה ולא יכולתי לאכול את הכריך אז אמא שלי אכלה את החצי שלי ואני ביקשתי שיארזו לי את חצי הכריך ואכלתי רבע ממנו אחה"צ ואת הרבע השני בערב (בקושי).
שווארמה או פלאפל: אני מזמינה חצי מנה ואוכלת פחות מחצי ממנה, את מה שנשאר אני מכניסה למקרר ובד"כ זורקת יום למחרת כי אני מבינה שכנראה זה לא יאכל.
לגבי קפה, אם אני שותה קפה בבית קפה אז אני לא מזמינה עוד משהו לאכול, פעם אחת שתיתי קפה ואחרי שעה בערך אני וחברה הזמנו עוגה, לקחתי 2 ביסים (בגלל העיניים) נסתמתי ונהניתי.
בשבוע שעבר הייתי במסעדה מזרחית, הזמנתי קבב, הגיעו 5 קבבים עם צ,יפס וחומוס, אכלתי 2 קבבים, כמה צ,יפסים ומה שנשאר נכנס לתוך פיתה והיתה ארוחת ערב לאחי.
השבוע הייתי באירוע משפחתי, פעם ראשונה שראיתי כזה בופה עשיר וטעים ומגרה, אז הגעתי לבופה, לקחתי 3 דברים לצלחת וחזרתי לשולחן בלי להמשיך להסתובב ולהסתכל ולהתגרות, אכלתי, נהניתי, יצאתי החוצה, עשיתי כמה סיבובים בחניה, הלוך חזור כדי שהאוכל קצת יירד והייתי בטוחה שלא אוכל להכניס עוד פירור. המנה העיקרית הגיעה אחרי שעתיים כמעט אז בחרתי לי מנת בשר, טיפה אורז וכרוב מוקפץ, אכלתי כמה ביסים, במנה האחרונה היו כמה דברים, בחרתי גלידה, כפית אחת העיקר בשביל להרגיש את המתוק (כי אני חולת מתוק). נהניתי, אף אחד לא שם לב שאני שונה או שיש משהו מוזר באכילה שלי. בנוסף לזה קיבלתי מחמאות בלי סוף.
אני מקווה שעניתי על שאלתך, אני אוכלת הרבה במסעדות ובבתי קפה ופשוט צריך ללמוד להתחלק במנות או לבקש שיארזו מה שנשאר.
אין לך מה לדאוג, אפשר לצאת, אפשר לאכול, אפשר לארח ואפשר להתארח.
ואני יגלה לך סוד, זה אפילו כיף :-)

את הדבר הכי חשוב, הכל תודות לד"ר מחג'נה המדהים, שנתן לי את הביטחון והאומץ לעשות את הניתוח ששינה לי את החיים, למרות כל הפחדים והחששות והשאלות הרבות שהיו לי, הוא היה שם תמיד, בכל שעה, עונה לכל שאלה גם אם היא הכי מגוחכת בעולם ואפילו נפגש איתי בכל פעם שביקשתי כדי להרגיע ולתת חיוך.(או כמו שהוא אמר "אני יודע שאת פשוט רוצה לראות אותי, זה מרגיע אותך אפילו לפני שאת שואלת שאלות ולפני שאני עונה")

כמו עופר, גם אני לא שותה קפה בכלל. בעצם אני שותה מעט מאד שתיה חמה, לעיתים שותה תה.
עם שתייה אין לי בעיה, שותה יותר לאט מקודם (כשקודם חיסלתי פחית של דיאט קולה בלגימה אחת). עכשיו כוס שתיה אורכת כ-10 דקות.

בקשר לאוכל מחוץ לבית (לא רק סנדביץ') אני תמיד מבקש לארוז לי (מה שאף פעם לא עשיתי קודם, פשוט לא היה מה לארוז...)
למען הגילוי הנאות, לא תמיד אני חוזר לאכול את מה שיש לי בדוגי בג, הרבה פעמים זה עובר לפח מן המקרר.
בשבוע שעבר הלכתי למקדונלדס (השם ישמור...) קניתי לי סלט קצוץ קטן, ו-4 מקנגטס, שביחד הספיקו לי ל-3 ארוחות כיפיות.

מקווה עניתי על מה ששאלת...
שבת שלום,
דוד

שום בעיה.אתמול הייתי בארומה ויש דיל של הפוך גדול + מיני סנדוויץ'.את הקפה גמרתי בזמן סביר ביותר אך נשאר מקום רק לחצי מהמיני.את החצי השני אכלתי לאחר כשעתיים

נניח שיוצאים עם משפחה , חברים או קןלגות מהעבודה לציין אירוע במסעדה (אני יודע-יש עוד אפשרויות-אבל זו עדיין חלופה נפוצה וחביבה). נשתה משקה-לא תוסס ולא אלכולי,ואז נמתין 40 דקות בעוד שאר השולחן מתמצמץ מהמנה הראשונה ואח"כ העיקרית.כשמגיעה שעתנו להצטרף לסעודה נאכל שתי כפיות מהקינוח ונעצור.
הואיל ומדובר בקינוח עתיר סוכר ודל מבחינה תזונתית-בזבזנו ארוחה, וסביר להניח שדי מהר נהיה רעבים.חוץ מזה סבלנו ארוחה שלמה מניחוחות ומראה המאכלים שלא באו לפינו.עדיף כבר להגיע עם שק על הראש (כמו עצורים בטחוניים) או לביים קלקול קיבה ,ולנמנם בחניה עד בוא הקינוחים-נשמע כמו דרך בטוחה לאבד חברים!
באירוע תחום בזמן לשעה-שעה וחצי (שלא כמו חתונות מן הסוג הרע, שמגישים בהם את המנה העיקרית בשעה שאנשים מעל גיל 35 מעדיפים כבר להיות חזרה בבית) אני מניח שאתם דוגמים משהו מהמנה הראשונה או העיקרית ולא שותים?!

הבעיה ידידי היקר (ולא רק שלך, אלא של כל אלא לפני) - אתה מתייחס רק לאוכל. הכל סביב האוכל. כמה אוכל? מה אוכל? איזה קינוח? איך אמר פעם בןמבה צור ז"ל "אוכל קדימה אוכל".
אחרי הניתוח ידידי - אתה תתייחס לארוע!!!! אתה תתייחס לסיבה לשמה באת למסעדה!!!!!!!!!!!!!!!!! אתה תהנה מהסובבים אתך בשולחן ואתה תהנה מהארוחה שתזמין ותוגש לך!!!! גם אם ץלגום שתי לגימות מהקפה, 3 ביסים מהפשטידה על קינוח לא תחשוב בכלל.
היית בארוע בו היו אנשים לפני והרבה אנשים אחרי, בשלבים שונים של "אחרי". האם ראית משהו סובל???? האם ראית משהו שלא אכל ונהנה?????????????
כולנו נהננו מהאוכל, מהחברה ומהחבר'ה.
מקסי יקירי....לא תתעשר מזה שתאכל פחות במסעדות, אבל קח בהחשבון שתחוש עליה ניכרת בהוצאת ההלבשה.
ברוח אופטימית זו שבוע טוב ונפלא לכולנו
שולה

כמו ששולה כבר אמרה, האוכל באמת הופך להיות משני ברוב הזמן. אתן לך דוגמה את סעודת ראש השנה המשפחתית שלנו. (משפחה שהמשקל הממוצע בה הוא בין 100 ל-120 ק"ג) אז אתה מבין שהיה המון אוכל וטעים... (אני הכנתי גולש שהמתכון שלו יבוא ממש בקרוב, וסחבתי אותו מת"א לגליל.)
היה ממש כיף בארוחה הזו. מנה ראשונה (דג) לא נגעתי. כשהגיעו למנות העיקריות התוספות והסלטים לקחתי 2 חתיכות מהגולש שהכנתי, חצי פולקה של עוף בתנור, כף אורז ושתי כפות סלט. ידעתי שאני עוצר כאן כדי לא להרגיש מפוצץ, שזאת הרגשה מגעילה שעוד תכיר אני מניח. צריך לדעת מתי לעצור ולומדים את זה מהר מאד.
ביתרת הזמן הייתי עסוק בשיחה נעימה עם בני המשפחה שאני פוגש פעם בשבועיים-שלושה וזה באמת היה זמן איכות.

על קינוחים ויתרתי כבר מזמן, כי כידוע יש לי סוכרת.
עכשיו אני מתחיל ללמוד את סודות הבישול והקינוחים ללא סוכר...

דוד

היסוס.חוץ מזה אני מנסה להבין את החוקים וכללי ההתנהגות הצפויים.ממש לא חושב שאהנה יותר מארוחות שרק "אנקר" בהן.קשה לי גם להניח שזה יהפוך אותי לאיש שיחה מרתק יותר, או ישדרג את ההומור המושחז שלי.חוץ מזה יש ארוחות שהאוכל בהן הוא מפלט מלדבר עם המוזמנים האחרים.

ולגבי בגדים אנחנו חלוקים:יהיה מצויין אם את צודקת,אבל יש גם אפשרות שעוד שנה אכתוב לך:"כל 20 קילו אני נאלץ להחליף את המלתחה.אני מעדיף לעשות דברים אחרים בכסף שהולך לקניית שמאטעס"

אז שתדעי שקפה הפוך עטיר בקלוריות שיכול להגיע ל200 קלוריות אולי יותר את זה אני יודעת מקבוצת תמיכה שהייתי בה אז עדיף קפה קטן עם סנדוויץ