צריכה עידוד..

אני בזמן הזה פחדתי להכניס לקיבה שלי משהו שהוא לא טחון ואת אוכלת שניצל ירקות ,קבב, יפה לך.
קחי הכל באיזי אחרת כל הניתוח הזה לא שווה אל תרוצי מהר מידי יגיע הרגע שתצליחי לאכול עוד דברים אבל אל תצפי לכמויות גדולות.

אני הייתי מציע לך שיחות עם אנשי מיקצוע כמו פסיכולוג , מנסיון זה מאוד עוזר את לא מבינה כמה זה יועיל לתהליך.

אני מאמין שהחברים המנוסים יותר יתנו לך עוד טיפים להצלחה

שלום מיכל, שיהיה בשעה טובה שאת אחרי ומתחילה דרך חדשה בחיים. לא שיתפת אותנו כמה ירדת במשקל במהלך השבועות האלה. אני חושבת שזה אמור להיות נתון שיתן לך כח ומוטיבציה להמשיך.
היכן עברת את הניתוח? האם עברת הכנה לקראת המהפך בחייך? על הצורך בליווי דיאטנית, על הצורך בשינויי הרגלי אכילה.
את בתחילת הדרך ואף אחד לא הבטיח לך "פיקניק"....את צריכה להתרגל לאכול לאט ומעט. העיקר האיכות ולא הכמות. את לא נמנעת מאוכל אלא אוכלת מעט ונהנית מכל ביס. את צריכה לשכוח מכמויות של העבר. זה PASSE. היום את לאט לאט תחזרי לכלכלה רגילה , תאכלי הכל - אבל בכמויות קטנות. אני מקווה שבקרוב יהיה שוב מפגש ותצטרפי אלינו. עד כה החיים סבבו סביב האוכל...מעכשיו את חיה חיים חדשים ואוכלת כמויות קטנות ונהנית מההרזיה והבריאות.
בהצלחה

אני יודעת מה ההרגשה של לראות ולא לאכול..אני אחרי חודש.ויש לי אותו בעיה שאת יושבת כבר לאכול..את מתהלאכול....אבל לא נכנס כלום..ואז מתחיל הכאבים העזים שאת דוחסת... אני למדתי לשמוע את הצרכים של הגוף....את רעבה כל שעתיים תאכלי משהו מעדן , פרוסת צנים עם גבינה לבנה לא משנה מה רק לאכול ..ולשתות הרבה..ושוב לא לדחוססססססס בארוחה אחת..את עושה רק רע לקיבה ולךך הרגשה של להקיא.ושוב הכל בראש...כי הראש שלנו עדיין חושב שמןן....בהצלחה..

את צריכה פסיכולוג... מה נסגר איתך ? את יודעת כמה אנשים היו רוצים את הניתוח הזה ? ולא מאשרים להם.... תהני ממה שאת כן יכולה לאכול כרגע... ולא צריך את כל הכמויות תאכלי לאט לאט ותהני מהארוחה לא צריך לבלוס כמויות... במקום זה לכי לקנות לך איזה תכשיט או איזה מכנס מתנה ... גם אני שלושה שבועות אחרי וכשבא לי להתפנק באוכל אני אוכלת ארטיק קרח או שותה אקטימל... ביום שישי האחרון ישבתי בבית קפה עם חברה ולא מצאתי שום דבר בתפריט שיכולתי לאכול... "קפה נטו" אז עברתי לשתיה החמה ופתאום ראיתי שאני יכולה להזמין סחלב (ללא תוספות) הזמנתי לי סחלב קטן (מה שבחיים לא היה שהזמנתי משהו קטן תמיד הכל גדול, מוגדל...) והתענגנתי עליו שעתיים...

אהההה ושכחתי לציין שבהזדמנות חגיגית של הניתוח גם החלטתי להפסיק לעשן אחרי 20 שנה... כך שהכל בראש!!!

תנערי את עצמך ותפסיקי להרגיש קורבן מסכן שלא יכול לאכול פיצה ... עוד חודשיים תאכלי לאכול פיצה אבל משולש אחד ולא חצי מגש אבל גם תוכלי להכנס לכל חנות ולקנות איזה בגד שאת רוצה ולא יגידו לך סליחה אין לנו את המידה שלך!!!!


מקוה שהבנת שקיבלת מתנה יקרת ערך.... תהני ממנה כמה שיותר ותנצלי את ההזדמנות שאלפי אנשים לא יכולים קבל... בהצלחה בהמשך לילך

תודה על התגובות.
אז קודם כל, אני נמצאת בטיפול פסיכולוגי.
את הניתוח עברתי בזיו, וירדתי בינתיים 11 ק"ג.
חשבתי שאני מוכנה לניתוח. באמת הייתי בטוחה בזה, לגמרי לגמרי.
הייתי בתהליכים לניתוח משהו כמו שנה וחצי. וזה לא היה קל.
וידעתי שזה מה שאני רוצה. ועדיין, כל השיחות עם רופאים, מנותחים,
קריאת מאמרים וכו'...כלום לא הכין אותי באמת.
אולי כי אני בת 17, אני לוקחת את זה קשה יותר.
אבל ברצינות, קשה לי.
עוד לא החלטתי אם הניתוח היה צעד נכון או לא. את זה הזמן יגיד...
שרית...כמובן שהכל בראש. שם נמצא הקושי הגדול שלי.
בלראות דגני בוקר שאני אוהבת, ולאכול רק חצי כוס. זה פשוט לא קל.
בלהיות ממש צמאה, לרצות לשתות בקבוק שלם, ולהיות יכולה לשתות
כמה לגימות, לאט לאט, כי אחרת כואב, ומחניק, ולא נעים.
אני לא יודעת מה הייתי עושה בלי הניתוח. זו היתה האופציה היחידה שלי.
לא הסכמתי לשקול שום אפשרות אחרת, כי אני עקשנית.
אבל במבט לאחור אני יכולה להגיד ללא ספק-לא הייתי מוכנה.
אף אחד לא טרח לספר לי על הכאבים הלא נורמאלים.
למעשה, הפעם הראשונה שקראתי שמישהו דיבר על כאבים חזקים בפורום,
היתה לפני כמה ימים.
השתגעתי מכאבים. השתגעתי מלהיות עם קטטר, אינפוזיה ונקז.
חוסר אונים מטורף. השאירו אותי לבד 20 דק',
וזה הרגיש לי כמו נצח. פשוט ככה. להרים את היד לשיער, ולראות אותה נופלת,
גם לא בדיוק עושה שמח בלב.
לילך...יש משהו קצת תוקף בתגובה שלך (:
אני שמחה שאישרו לי, הייתי אבודה בלי זה.
אבל הקושי פה, ואי אפשר להתעלם ממנו.
ואני לא מנסה להתמסכן. אני חושבת שאני לוקחת את זה אחרת.
מהתגובות של אנשים פה, הניתוח היה ההחלטה הכי טובה שלהם.
אצלי זה לא ככה. אני מקווה שזה -עדיין לא- ככה, ושיהיה בסדר.
תודה :)
ואני אשמח להגיע למפגש הבא, אם הוא לא יהיה בסוף העולם :)

ראשית קבלי התנצלותי ... כשקראתי שאת כל כך צעירה הבנתי הכל...
אשמח לעזור לך מתי שאת רוצה את מוזמנת להרים אלי טלפון ואחזק אותך...
גם אני עברתי את הניתוח לפני 3 שבועות כך שאנחנו על אותו התפריט... אני את הניתוח עברתי למזלי ללא קטטר, נקזים וכו' אך באמת היה סבל כמה ימים אבל שווה בדיוק כמו סבל של לידה ...

אשמח באמת להיות לך לעזר... תתקשרי 052-4475100 עדיף בשעות הבוקר או הערב אחרי 20:30 כשהבייבי שלי בגן או ישן :)

ותאמיני לי שעשית את הדבר הנכון! אספר לך בטלפון עד כמה...


באהבה לילך

0577451540 שמי ליאת ואני חודשיים וחצי אחרי שרוול.... משתלם בלי צל של ספק.

חודשיים אחרי כבר הרגשתי שאני יכולה לאכול כמעט הכל ועם זאת הכמות של האוכל קטנה בהרבה. איזה כייף = 22 קילו פחות!!!!!!!

תשמעי אני הולכת לעבור במאי את הניתוח ואני ממש אשמח אם תוכלי לדבר איתי על זה ולספר לי מה עובר עלייך ביום יום .. גם אני בת 17 וגם אני מרגישה שאני מוכנה אבל הולכת ממש לסבול בטח..
את יכולה לפנות אליי באימייל [email protected]
או בפייסבוק AVITAL ADILOV

מחכה לתגובה,
אביטל :)

את שכחת את הערב שיישבנו והסברתי לך מה עושים לך בניתוח ?
שכחת את כל מה שאמרתי לך לגביי האי נוחות אחר כך ? האמת גם אני סבלתי כמוך ועדיין טיפ טיפה סובל אבל.... איי הלו אנחנו אנשים אחרים כבר לא השמנים שכל פעם רצינו איזה בגד חדש ואמרו לנו שאצלם לא מוכרים אוהלים.
אנחנו כבר לא השמנים והמגעילים שהיו יושבים במסעדה/בית קפה וטורפים את כל מה שיש בתפריט ולפעמים גם את התפריט מזל שהמלצרית ברחה בזמן אחרת היינו לוקחים לה ביס מהיד לקינוח.

אנחנו כבר לא השמנים שמסתכלים על עצמם במראה ומה שאנחנו רואים זה רק גוש שומן עם פרצוף במקרה הטוב.
בקיצור אנחנו אנשים אחרים לגמרי עם יותר כח/אויר/יכולת תזוזה טובה/ועם יכולת לקנות בגד טוב ויפה ולא כיסוי נגמש.

הייתי ממליץ לך קצת הליכות זה טוב בריא ועוזר אני עושה כל יום הליכה של 20 דקות עד חצי שעה זה משכיח המון מחשבות.

בהצלחה

את בגיל של הבת שלי, אז תקשיבי טוב למה שאבא אומר......

עברתי את הניתוח לפני מספר 3 חודשים פלוס, ואני יודע בדיוק מה את מרגישה.

אני לא אכלתי מה שאת אוכלת , לא בחודש הראשון,
אבל אם את מרגישה טוב לאחר האכילה , אז בסדר.

העצה שלי אלייך היא : "תקשיבי לגוף שלך",
מסתבר שמה שהיינו "בולעים" לפני הניתוח, היה מעל ומעבר לצרכי הגוף,
לכי על האיכות, למה לאכול 4 קבבים אם אפשר להסתפק באחד, הרי כדברי הבדיחה הישנה על הפרסים:"לכולם אותו הטעם...." :)

תפסיקי להעסיק את עצמך באוכל, תחפשי לך עיסוקים אחרים,
כמו רוני, גם את כותבת ומתבטאת בצורה רהוטה ומעניינת,
תלמדי, תפעלי, ועדיף שתתרחקי מהמקרר.

כאבים בדרך כלל באים מאכילה מהירה,
תתרכזי כשאת אוכלת - תלעסי לאט, תנסי להרגיש את כל הטעמים את תהני יותר מהאוכל. תנסי לא להגיע למקום הזה בו את מרגישה ש"עברת את גבול" ואת מרגישה מפוצצת, ככה ההרגשה הכללית שלך תשתפר, קצב הירידה יהיה נכון, ולא תרגישי שחסר לך כלום.

כמות - זה לא מה שחשוב, אל תמנעי מעצמך מה שאת רוצה, אבל תקפידי על המידות.
בצורה זו, גם המידות במכנסיים, יגיעו למספרים שלא פגשת מזמן.....

בהצלחה, תמשיכי לכתוב איך את - נעזור לך כאן מכל הלב

דני