שאלה

שלום,

אני בת 22, עם עבר של התעללות נפשית ופיזית במשפחה, עצבנית תמיד, (אפילו שזה לא ניכר כלפיי חוץ בראש שלי תמיד רצים סרטים)בעלת הפרעת קשב וריכוז, חרדתית מאוד,מאובחנת בפיברומלגיה בשנתיים האחרונות, כמו כן גם יש לי אובססיה לקילוף שפתיים עד כדי דימום ופצעים עמוקים, לפעמים מתוך חרדות ופחדים ולפעמים כבר מתוך הרגל של שנים (לפחות 10 שנים אם לא יותר).

בעלי לעתיד, (שגם הוא בן אדם עם רקע דומה- זהה לשלי חוץ מזה שהוא לא חולה פיברו והוא חורק שיניים בחוזקה מתוך שינה ולא מקלף שפתיים, גם הוא עושה זאת עדי כדי דימום מהחניכיים) אומר ששנינו צריכים להתחיל לטפל בעצמנו נפשית דחוף כדי לעזור לעצמנו ולשקם את החיים שלנו. אני מסכימה, מאוד, רק שאני חושבת שטיפול פסיכולוגי/פסיכאטרי יארך המון זמן לפני שיניב תוצאות כלשהן וגם רוב הסיכויים יכלול טיפול תרופתי ולא הייתי רוצה שנהיה כאלה בתור הורים (אנחנו ממש לפני חתונה).

השאלה שלי אם בגלל שהמצב יחסית מורכב היפנוזה היא הפיתרון או באמת טיפול פסיכולוגי/פסיכאטרי מתמשך.. האם היפנוזה יכולה להיות באמת יעילה לבעיה שלנו, כי באמת אם לא יקרה איזה נס אני לא רואה את עצמי מפסיקה לקלף ואותו מפסיק לחרוק אפילו שאנחנו רוצים מאוד, זה טמוע בנו שנים, אפילו שזה דבר שאנחנו שונאים מאוד זה קיים, זה מוחשי ואנחנו לא יודעים איך להפסיק עם זה.

אנא עזרתך לגביי שיטת הטיפול שלדעתך מתאימה לנו.

תודה מראש!

ליבר