כלום לא עוזר, אולי היפנוזה תעזור?

שלום ד"ר,
בת 26,מאובחנת כסובלת מהפרעה דו קוטבית, אני מטופלת תרופתית בנוגדי דכאון ומיצבי מצברוח, וכן נמצאת בטיפול פסיכולוגי קבוע של פעמיים בשבוע. בסך הכל מצבי יציב, אני לומדת באוניברסיטה, עובדת, מנהלת זוגיות בריאה, וכבר אפשר לומר ש"למדתי" לחיות עם המחלה ולזהות את הסימנים המקדימים לאפיזודה המתקרבת...
יש רק בעיה אחת ששנים של טיפול נפשי ותרופתי לא מצליחים לפתור- אני סובלת מדרמטילומאניה (מהמשפחה של טריכוטילומאניה, רק שאני אוכלת את העור שלי ולא את השיער...). זה מתבטא באכילה כפייתית של העור סביב הציפורניים עד זוב דם, זה נראה רע, נפוח ואדמומי, דלקתי וכואב, אני מתביישת בזה, וזה מפריע לי בתפקוד היומיומי ברמה של למשל אני לא יכולה לשטוף כלים או לסחוט לימון כי זה פשוט ממש כואב לי, בדברים קטנים כאלה....היות והתופעה היא חלק מהקשת של הפרעות כפייתיות הפסיכיאטר שלי כבר ניסה לטפל בבעיה באין ספור תרופות מכל משפחה אפשרית של נוגדי דכאון שאמורים לטפל גם בתופעות חרדה אך ללא הועיל. ניסיתי כל תרופה אפשרית, וכל מינון אפשרי, וכרגע האופציה היחידה שהפסיכיאטר שלי מציע לי היא לקבל תרופה נוספת, ריספרדל, המשמשת כתרופה אני פסיכוטית בדרך כלל אך במינונים נמוכים עשויה להרגיע את החרדה הגורמת לבעיית האכילה הכפייתית של העור.
אני כבר לא רוצה לקחת עוד תרופות, זה נראה לי מוגזם, אני מיואשת אבל חייבת למצוא כיוון חדש. רציתי לדעת האם היפנוזה עשויה לסייע להפרעה שכזו? האם יצא לך לטפל באנשים שסבלו מהפרעה כמו שלי או דומה? מה מידת היעילות של טיפול היפנוטי במקרים כאלה? יש לציין שאני אוכלת את האצבעות שלי מאז שאני ילדה, זה פעולה כבר ממש לא נישלטת אני בכלל לא שמה לב שאני עושה את זה, זה כבר חלק ממני, זה בכלל כבר לא קשור לכמה אני במתח או בחרדה, אלא זה תמיד שם מלווה אותי...אני חייבת עזרה אני לא יכולה לחיות עם זה יותר!!!!!
בתודה מראש.