פיברומיאלגיה, המכונה גם בעברית דאבת שרירים, הינה תסמונת שקשורה בכאבי שרירים, כשם שמצביע על כך שמה של התסמונת הבנוי מהמילים fibra שמשמעו רקמה, mya שמשמעו שריר ו-algos שמשמעו כאב. פיברומיאלגיה כאמור מוגדרת כתסמונת ולא כמחלה, היות והיא אוסף של תסמינים. הרפואה המודרנית טרם מצאה את הבסיס הפיזיולוגי לתסמונת, למרות שלא מדובר במצב נדיר - פיברומיאלגיה מופיעה אצל 2% מהאוכלוסייה, כאשר 95% מבין הסובלים ממנה הינם נשים.

למרות שפיברומיאלגיה מזכירה דלקת פרקים בתסמיניה, חשוב להבדיל בין השתיים – פיברומיאלגיה אינה פוגעת בעצמות, אלא בשרירי הגוף וברקמות שאחריות לחיבורם השרירים לשלד.

פיברומיאלגיה: תסמינים

היות ותסמיני פיברומיאלגיה אינם ייחודיים רק לה, לעתים קרובות היא נותרת לא מאובחנת כראוי.

כאב.

זה נחשב לסימפטום הראשי של פיברומיאלגיה. מדובר על כאבים מפושטים בכל הגוף, אם כי הם יכולים להתחיל ממקום מסוים ולהתפשט ממנו הלאה. על מנת שכאב יהווה תסמין שיצביע על פיברומיאלגיה, הכאב המפושט צריך להימשך לפחות שלושה חודשים. רמת הכאב במקרים של פיברומיאלגיה אינה אחידה, והיא יכולה להשתנות במהלך שעות היממה. ואולם, מסקרים שבדקו חולי פיברומיאלגיה רבים, עולה כי רמה מסוימת של כאב, ובמיוחד כאב שרירים, אינה עוזבת לעולם.

למרות שחולי פיברומיאלגיה יכולים להיראות בריאים לחלוטין על פני השטח, בדיקה מדוקדקת יותר תגלה רגישות יתר ב-18 נקודות או פחות באזורים מסוימים בשרירים. תסמין זה מבדיל את חולי פיברומיאלגיה מסובלים מבעיות ראומטולוגיות אחרות. רוב החולים סובלים מרגישות יתר שגורמת לכאב לפחות ב-11 מבין 18 הנקודות, ואולם ניתן לאבחן פיברומיאלגיה גם אם מטופל אינו עומד בתנאי זה. מעבר לכך, תיתכן רגישות גם ברקמות ושרירים נוספים.

עייפות.

קרוב ל-90% מבין הסובלים מפיברומיאלגיה מדווחים על עייפות קשה או בינונית, שיכולה להיות מלווה בחוסר אנרגיה ואף בתחושה של תשישות גופנית כללית שדומה לזו התוקפת את החולים בשפעת. סימפטום זה מזכיר מאוד את תסמונת התשישות הכרונית, ואכן נראה כי שתי התסמונות קשורות ביניהן. לעתים, קשר זה יכול גם הוא להפריע לאבחון נכון של פיברומיאלגיה.

הפרעות שינה.

תסמין זה משותף לרוב חולי פיברומיאלגיה, המדווחים על שינה לא איכותית, שלא עוברת לשינה עמוקה האחראית לתחושת הרעננות שלאחר היקיצה. במקום זאת, שנת הסובלים מפיברומיאלגיה הינה קלה מאוד והם מתעוררים מספר רק של פעמים במהלך הלילה. בנוסף לכך, נמצא כי חולי פיברומיאלגיה סובלים מהפרעות שינה נוספות, ביניהן ניתן למנות הפסקת נשימה בזמן שינה, התכווצויות שרירים ועוד.

תסמיני מערכת העצבים.

למרות שרבע מחולי פיברומיאלגיה מוגדרים כסובלים מדיכאון קליני (שיעור הדומה לחולי שאר המחלות הכרוניות), חולים רבים מדווחים על עצבות כללית. בנוסף, חולי פיברומיאלגיה מדווחים על קשיי ריכוז, ואולם תסמין זה משותף לאנשים רבים שסובלים מהפרעות שינה והפרעות מצב רוח. תסמין נוסף מקבוצה זו מתייחס לעודף או חוסר תחושה של העצבים, קרי – חולים מדווחים על חוסר תחושה בגפיים ובפנים ואילו אחרים מדווחים על עודף תחושה שבאה לידי ביטוי בעקצוצים.

תסמינים נוספים.

תסמונת מעי רגיז וכאבי ראש המכונים tension-headaches מאפיינים גם הם את חולי פיברומיאלגיה. בנוסף, חלק מחולי פיברומיאלגיה סובלים אף מרגישות של העור, שצבעו משתנה לעתים בגלל שינויים בטמפרטורה וכן מתכיפות במתן שתן.

פיברומיאלגיה: אבחון

האבחון מבוצע לרוב על ידי ראומטולוג. במקרה וקיים כאב מפושט ורגישות יתר באזורים המועדים, מבוצעות בדיקות רפואיות במטרה לשלול סיבות אפשריות אחרות. היות ותסמינים רבים של פיברומיאלגיה אינם ייחודיים לתסמונת זו, האבחון לעתים הוא ארוך.

פיברומיאלגיה: גורמים אפשריים

עדיין לא ברור מה הם הגורמים לפיברומיאלגיה, ואולם יש כמה כיוונים: לאור העובדה שהתסמונת תוקפת בעיקר נשים – נראה כי יש גורם גנטי; חבלות שונות של הצוואר בפרט ופגיעות גופניות בכלל נמצאו במחקרים שונים כקשורות לעלייה בסיכון ללקות בפיברומיאלגיה; טראומות נפשיות קשות גם כן נמצאו במעלות את הסיכון ללקות בתסמונת; במחקרים אחרים נמצא כי מחלות זיהומיות קשורות לעליה בסיכון. ואולם, לעתים לא ניתן למצוא שום גורם ברור להתפרצות של פיברומיאלגיה. מצב זה מהווה קרקע פוריה לצמיחתן של תיאוריות שונות בנושא:

מטבוליזם נמוך.

תיאוריה זו גורסת כי הסיבה לפיברומיאלגיה הינה חילוף חומרים נמוך, קרי מצב היפומטבולי. התיאוריה טוענת כי המצב ייתכן גם במקרים בהם בדיקות דם של בלוטת התריס (המשפיעה על המטבוליזם באמצעות הפרשת הורמונים) יראו על מצב תקין, היות וגם כשהבדיקה נראית התקינה הגוף למעשה יכול לא לנצל כהלכה את ההורמונים המופרשים לדם על ידי הבלוטה.

מחסור בקורטיזול.

מחקרים רבים שבוצעו בנושא הראו על רמות נמוכות יותר של הורמון קורטיזול המיוצר ביותר הכליה. בקרב חולי פיברומיאלגיה. התיאוריה טוענת כי אצל חולי פיברומיאלגיה ישנה בעיה בתפקודו של ציר היפותלמוס-יותר המוח-יותרת הכליה (ציר HPA). יתרה מכך, נמצא כי רמות נמוכות של קורטיזול אחראיות מסבירות ב-38% מהמקרים את הכאב שחשים חולי פיברומיאלגיה לאחר בעת ההתעוררות. יש הטוענים כי תקלה בתפקוד ציר ה-HPA אחראית גם לתסמונת העייפות הכרונית.

גורמים פסיכולוגיים.

היות ואחד המאפיינים של פיברומיאלגיה הינו תסמונת המעי הרגיז, יש הטוענים כי פיברומיאלגיה היא תוצאה של מספר הפרעות פסיכולוגיות. בנוסף, ממחקרים שבוצעו, נמצא כי לחץ הוא נפשי קשור להתפרצות התסמונת.

רגישות לחומרים.

מחקרים אחדים שבדקו את הנושא, גילו כי לעתים פיברומיאלגיה הינו תוצאה של הרעלת מונוסודיום גולטמט, וכי הפסקת השימוש בחומר הביאה להפסקת התסמונת. מנגד, נמצא כי לעתים מבוצעת אבחנה שגויה של פיברומיאלגיה כאשר למעשה מדובר בהרעלת פלואוריד.

פיברומיאלגיה: טיפול

פיברומיאלגיה הינה תסמונת כרונית, כשמשמעות הדבר היא שפיברומיאלגיה אינה ניתנת לריפוי. הטיפולים השונים בפיברומיאלגיה נועדו לשפר את המצב כמו גם את אורח החיים של הסובלים מהתסמונת.

תרופות.

טיפול במינון נמוך של משככי כאבים שכיחים יכולים להקל על הכאבים, שהם מנת חלקם של הסובלים מהתסמונת. בנוסף, נעשה שימוש בתרופות נוגדות דיכאון במינונים נמוכים על מנת להרגיע את השרירים הדואבים ולקבל שינה עמוקה לצורך קבלת המנוחה שחסרה לסובלים מפיברומיאלגיה.

פעילות גופנית מתונה/פיזיותרפיה.

מטרתם של שני סוגי הטיפולים הללו היא לגרום למתיחה ופעילות מתונה של השרירים הדואבים והמכווצים ולהגדיל את סיבולת לב-ריאה. היות וחולי פיברומיאלגיה סובלים מכאבי שרירים ומעייפות המונעים מהם לעסוק בפעילות גופנית נמרצת, מומלץ כי יעסקו בפעילות גופנית מתונה יחסית כדוגמת הליכה או שחייה, שתטיב עם מצבם.

טיפולים נוספים.

היות ועדיין לא ברורים הגורמים לפיברומיאלגיה, הרפואה עדיין בודקת כמה טיפולים נוספים לתסמונת, ביניהם ניתן למנות טיפול מטבולי הכולל נטילת הורמון שחסרונו בדם גורם למטבוליזם נמוך, יחד עם שינויים בתזונה היומית. טיפול בקורטיזול הינו אופציה נוספת, כאשר המחקר שבדק טיפול זה גילה עליה ברמות האנרגיה של החולים.

* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר