מחלה ריאתית כרונית

ד"ר שלום.
לפני 3 שבועות נולד לנו בן בפוריה, במשקל 3100 גרם, בשבוע 41+3, לאחר לידה לא פשוטה שכללה כריכת חבל טבור 3 פעמים, האטות בדופק ומים מקוניאלים. אפגר 8/9.
לאחר הלידה אושפז התינוק בטיפול נמרץ, עם תמיכת חמצן של 40%, וטכיפניאה.

ניתן טיפול אנטיביוטי רחב טווח שלא סייע, ועדיין רואים הרבה הצללות בצילומים.
ניתן אנתרומיצין דרך הפה לחיידקים לא שגרתיים, כמו מיקרו פלזמה. אך לא היה שינוי ניכר, והטיפול הופסק.
לאחר מכן, נתגלה פניאמקוק בכיח, וניתן שוב פניצילין, אך כאמור – ללא שינוי בצילומי החזה.
בינתיים החמצן הורד בהדרגה, ומזה כ3 ימים הוא ללא חמצן כלל.
החלו במתן בודיקורט וונטולין דרך הפה, אך ללא שינוי משמעותי.
נעשתה הדמיה למוח ולכבד ללא ממצאים חריגים
נעשה אקו לב ללא ממצאים חריגים.
נעשה CT לריאות, שהראה דלקת ריאות אך ללא שינויים מבניים.

לדברי הרופא, יש שיפור קל מצילום לצילום, אך לא כפי שהיינו מצפים במצב של מיקוניום אספיריישן או של חיידק שמטופל באנטיביוטיקה.
הצילומים הראשונים היו טיפיקליים למיקוניום אספיריישן.

כיום הרופא מעוניין להתחיל, לאחר התייעצות עם מומחית ריאות (פרופ' בנטור) בטיפול סטרואידים סיסטמי – דרך הווריד. (בטנזול)

הם חושבים שיש מחלה ריאתית כרונית, ורואים שרקמת הריאה הופכת לפיברוטית במקום בועות.
הוא העלה גם אפשרות של ביופסיה לריאה בשלב מתקדם יותר.

אנו מאוד חוששים מטיפול עם סטרואידים, ומחפשים אפשרויות נוספות. כמו כן, אנו תוהים האם המקום המתאים לתינוק הוא בי"ח ללא יחידה למחלות ריאה?

נשמח לייעוץ,

צביקי