לפרופ' ריבקינד ולד"ר רוזן

שלום ד"ר,
יש לי שאלה כללית לגבי סוג הניתוח הזה: מ"מחקר" שעשיתי לגביו- בקרב מטופלים שעברו אותו- אצל רופאים שונים, וגם מתוך התייעצויות שלי עם מס' מנתחים, עלו לי תהיות לגבי הניתוח הנ"ל:

הוא נחשב כניתוח כמעט ללא כאבים=על הנייר. מפני שהוא נעשה "מעל הקו המשונן"- איפה שיש פחות עצבים.-כך הרופאים מספרים. אבל בפועל- כל מי שעבר את הניתוח הזה מספר על תקופה די ממושכת של סבל וכאבים רבים- ולא קלים. זה נע בין כאב בינוני- חזק, לבין כאלו שמתארים כאבי תופת.

למה? ולמה יש כזה הבדל בין מה שהרופאים אומרים לבין מה שמי שעברו אותו בפועל מספרים?

2. הרבה מאד סיפורים ששמעתי מכאלו שעברו את הניתוח הנ"ל, היו צריכים לעבור איזשהי פרוצדורה נוספת אחריו- בגלל סיבוך כלשהו: החל מעצירות-שנבעה מהיצרות, או רקמת צלקת שהביאה להפרעה בפ"מ - ואז היו צריכים לעבור פעולות הרחבה שונות- גם אם לא ניתוחיות- אבל עדיין- להגיע כל פעם לרופא שירחיב- זה מייאש, וכלה בכאלו שהופיעה להם צניחה מחוץ לפי הטבעת- אפילו שקודם לכן- לא הייתה כזאת צניחה!.


וכמובן- כולם סבלו מדימומים- בעוצמה שונה- וחלק לא מבוטל, היו צריכים ניתוח נוסף לעצירת מקור הדימום.

בכמה מקרים ( מתוך הסה"כ הכללי) שהצריכו טיפול נוסף ( גם אם לא ניתוחי) לאחר ניתוח כזה, אתה נתקלת?

ולכן: כנראה שהניתוח הזה לא כ"כ מוצלח... מה היית ממליץ למישהו שסובל מצניחת טחורים/רירית עודפת, אבל קלינית: אין צניחה הבולטת מחוץ לפי הטבעת. אין כאבים. אין עצירות. יש מידי פעם דימומים- שלרב חולפים, ואינם קבועים.


האם שיקולי עלות/תועלת מצדיקים עשיית הניתוח? או שעדיף לחכות- עד שקלינית תהיה פגיעה משמעותית באיכות החיים- כגון דמם רב, כאב וכ'ו?

איך זה שכירוגים כ"כ חלוקים בדעותיהם לגבי רשמיהם מהניתוח הנ"ל?

כנראה שפי הטבעת באופן כללי- זה אזור בגוף שהרבה יותר קשה לטפל בו- מבלי לשלם מחיר לא פשוט..

ואגב- האם ביצוע "האל דופלר" + rar , יכול להוות פתרון חליפי למצב של רירית עודפת?. הבנתי שזה הליך קל יותר, ובעיקר- עם פחות סיבוכים.

תודה על המידע. וחג שמח.