לד"ר רוזין היקר בוקר טוב

דודה שלי פוטרה מעבודתה לפני כשנתיים, מאז חלה התדרדרות במצבה הנפשי, היא הפכה לאישה כעוסה ומרירה שקשה לה מאוד להתמודד עם המצב החדש. אחת הדרכים שלה בהתמודדות הזו היתה להפסיק לאכול....
כאשר כולנו, בני משפחתה, הבנו שמתפתחת כאן בעיה רצינית, התרענו על כך בפניה. היא בשלה, המשיכה לא לאכול ואז התחילו הבעיות במעיים. היא התלוננה על כאבי בטן וכאשר נשלחה לבדיקות סירבה ללכת, פחדה שמתפתח בגופה סרטן... בינתיים בנוסף לכך התפתחה בגופה גם סכרת.
לבסוף, כאשר הלכה לבדיקות שנשלחה אליהן בדחיפות, כבר היה מאוחר מדי... המעיים שלה נסתמו והיא הובהלה לניתוח בבי"ח נהריה אצל ד"ר ביקל.
מאז מצבה רק מחריף, היא כבר קרוב ל-3 חודשים מאושפזת בכירורגיה ובאורולוגיה לחלופין, היתה בטיפול נמרץ כבר פעמיים.
עד לפני כשבוע גופה לא קלט את הויטמינים והמינרלים שהיא קיבלה באינפוזיה, גם לא את החלבונים. נראה שיש שינוי לטובה בקטע הזה, גופה גם כבר לא נפוח כמו שהיה. נראה כי התקופה הרעה מאחוריה...
כיום היא מטופלת בכדורים נוגדי דיכאון, מחוברת לזונדה שמוציאה את הפסולת מגופה ולשקיות הסטומה כמובן. היא עוברת טיפולי פיזיותרפיה ומבינה שגרמה לעצמה לנזק גדול, היא רק בת 60. היא מחכה מאוד לרגע שבו יוציאו את הזונדה והיא תוכל לחזור שוב לאכול, להתחזק ולצאת הביתה.
הייתי רוצה מאוד לדעת מה עוד ניתן לעשות בשבילה כדי שתוכל לחזור לחיים רגילים אפילו עם השקית שאליה תהיה מחוברת. האם היא תצא מזה? הרופאים לא מוכנים לנתק את הזונדה בטענה שחלל בטנה מתמלא שוב בזיהום. על מה בדיוק הם מדברים?
דרך אגב, אין לה סרטן, נלקחו תאים לביופסיה והתקבלה תשובה שלילית. לאחר שיחה עם מנהל יחידת טיפול נמרץ הבנו שבעצם כל הסבל הזה נגרם מההרעבה שהיתה במשך חצי שנה.

אשמח לתשובה ממך בהקדם,
יפעת מכרמיאל