יאוש אמיתי

בתי בת כמעט שבועיים. מטרנה גרמה יציאות קשות וכך גם סימילאק. היציאה היא בערך אחת ל- 24 שעות. בהתחלה יוצא פקק קשה מאוד והקטנה צורחת ובוכה. זה קורע לב. בהמשך היציאה רכה. יש כבר פיסורה שנגרמה בשל היציאות הקשות. אין לי אנרגיות לעבור את זה, עברנו ימים כ"כ קשים עם הבכורה בעניין הזה (כולל פגישות רבות עם גסטרו ילדים). אני ממש שבורה כשאני רואה שעלי לעבור זאת שוב עם הקטנה. עם הבכורה הבעיה נפתרה בהתחלה בזכות נוטרמיגן (בהמלצת הרוםא, למרות שלא היתה בעיה של אי סבילות ללקטוז). בהמשך יבאנו לארץ בהמלצת חברים מארה"ב שעברו אותו סיפור את הפורמולה הרגילה של אנפמיל (לא AR אלא הרגילה) והיציאות נעשו רכות. מה עושים? אולי הפורמולה החדשה של אופטימיל יכולה להועיל? אני מיואשת...