בעייה באכילה

שלום רב, אני פונה אליכם שבורה לגמרי, בתקווה לקבל מענה מועיל לפנייתי, רגע לפני שבירה... ילדתי תאומים בנים לפני שלושה וחצי חודשים (אחרי שלושה חודשי אשפוז במחלקה להריון בסיכון גבוה), בשבוע 33+2. הלידה עברה בסדר, הכל היה תקין, והילדים אכלו (תמ"ל - מטרנה פגים- סנסטיב) וגדלו. לקטן היו פליטות רבות, והקאות, אשר הלכו ופחתו עם הזמן, עד לתדירות של הקאה בודדת פעם ביומיים בממוצע. לפני כחודש, החל הבכור להיאבק ולגלות אי שקט בכל ארוחה, לקשת את גבו, ולבכות כאשר הפיטמה של הבקבוק היתה מתקרבת לפיו.לקראת סוף הבקבוק, אנחנו חייבים לטייל איתו בבית בזמן ההאכלה, כתנאי לכך שיאכל. פנייה לרופא הילדים קבע שמדובר בריפלוקס חבוי, נתנו לו זנטק שלוש פעמים ביום, מינון של 0.5 כל פעם, חצי שעה לפני האוכל, אבל זה לא עזר. כשהגעתי שוב לרופא (אחר) בדמעות, הוא המליץ לי לעבור למזון אינפומיל AR של סימילאק, שאמור להיות סמיך יותר בקיבה. זה הקל יומיים בערך, והמצב חזר לקדמותו. בינתיים, הבן הצעיר פיתח סימפטומים של תאומים, והפסיק לאכול גם הוא. מתינוק שהיינו נלחמים להוציא לו את הבקבוק מהפה בסוף הארוחה (ארוחה של 120), עכשיו הוא מפסיק אחרי חצי בקבוק (כ 60) ולא עוזרות כל המלחמות בעניין. בגלל המצב הרופא ייעץ להעביר גם אותו לפורמולה המיוחדת של סימילאק, זה עזר ליומיים, והמצב חזר לקדמותו. התרחיש המדאיג התאמת, ובבדיקה בטיפת חלב עלה שהם לא ממש עלו במשקל בשבועיים האחרונים. נמאס לי לריב איתם ולהכריח אותם לאכול, אני גם חוששת שזה ייצור להם הפרעות אכילה בהמשך, וזה הופך את הטיפול בהם למתסכל עד מאוד - כל היום הופך למילחמה סביב ההאכלות, ומצד שני יש דאגה אמיתית שהם לא ייגדלו, בייחוד לאור עברם כפגים. בנוסף לכל, הם צפויים להתחיל פעוטון בשבוע הבא, ואני בטוחה שלא יילחמו איתם כמוני על האוכל. אני כבר שבורה, פיזית ונפשית. מה עושים??