הצילו

שחטן,
ביתי בת 4 שנים . מגיל ינקות סובלת מעצירות קשה (לעיתים אנו נאלצים להגיע לרופא להוציא אבני צואה עם וזלין). כשהיתה תינוקת סבלה מרפלוקס ושטי שטופל על ידי לוסק ונאוקט. העצירות לעולם לא עברה לה היא מטופלת כדרך קבע בפגלקס או בנורמלקס לחילופין מאז ועד עצם היום הזה. הבעיתיות היא שגילו לנועה רפלוקס בשתן בגיל שנה וחצי ומאז אנחנו לא נפתרים מדלקות חוזרות ונישנות בשתן. לרופאים המטפלים בה נראה באופן בולט שהעצירות הכרונית ממנה היא סובלת המלווה בנפיחות מטורפת בבטן , בגזים קולניים ובכאבים היא זו שגורמת לכל הדלקות החוזרות בשתן ועקב כך גם לגדילה של אחת מכליותיה.
השאלה שלי האם זה לא חמור שהיא מקבלת כבר 4 שנים ברציפות מרככי צואה על בסיס קבוע ? (יום שמפסיקים - יש עצירות)ו והאם העצירות הכרונית המטורפת הזו היא מנת חלקנו כל חיינו? אין שום סיבה אנטומית הנראית לעין - לפחות לא בעיני הגסטרואנטרולוגים המטפלים בה.
אנחנו אובדי עצות מצב השתן שלה הולך ומסתבך - הפסיקו להטיפול מונה באנטיביוטיקה כי החיידקים פיתחו עמידות לתרופה.
סליחה על הסירבול
ורד