זכויות רפואיות

שלום חסויה,
כדי שאוכל לבחון את הנושא מול הצוות המקצועי של העמותה אני זקוקה לפרטים נוספים, אופי הבדיקה, אופן ההתניה על ידי בית החולים / קופת החולים וכו'. אם את מעוניינת להמשיך את זה כדיון כללי כאן בפורום את מוזמנת, אך אם מדובר בבעיה קונקרטית שאת זקוקה לסיוע בה, אני מציעה שתפני אלי בתיבת הדואל של העמותה (המצויין בראש הדף תחת פרטי האישיים), בכדי שאוכל לקבל ממך את הפרטים המדוייקים ואוכל לבחון האם אנו יכולים לסייע לך.

מעין

מעין שלום,

אינני מעוניינת כרגע במשהו קונקרטי, ונראה לי שזה נושא שפשוט צריך לתת עליו את הדעת, כי נתקלתי בו מספר פעמים בעניינים שונים.
אני יכולה לדוגמה לספר לך שאני כבר מספר שנים בטיפולי IVF, לא נשואה, ללא בן זוג, וללא משפחה תומכת. שלב הטיפולים, במיוחד לחד הוריות, הוא שלב שבד"כ עדיין לא רוצים לשתף בו אנשים, כי לא רוצים שכל אחד יחווה את דעתו ויכנס לנעלייך. הקושי להתמודד עם התגובות הוא ממש לא קל, מניסיון.
את בוודאי יודעת שבטיפולים אלו מדובר בתהליך הרדמה שבא לאחר הכנה של מספר שבועות, וככל שהטיפולים מתמשכים יש יותר פעמים כאלה של הרדמה. עד שלב מסוים, בית החולים אפשר לי לצאת לבד, בידיעה שמישהו מחכה לי בשער לקחת אותי. משלב מסוים, בעקבות מתמחה שהחליט להיכנס יותר מדיי לעניין, התחילו לעשות לי בעיות, ואפילו לא הסכימו לליווי של חברה מצוות בית החולים עד למכונית. כל עוד יכולתי שיקחו אותי מהשער, היתה לי פחות בעיה לבקש עזרה מן הסוג הזה, כי לא כולם חייבים לדעת באיזה מחלקה הייתי. אבל, מהרגע שהתחילו לעשות לי בעיות, רצו שהמלווה יבוא ויחכה בתוך היחידה. היה בלאגאן גדול ואמרו לי שלא ינתחו אותי, למרות שהייתי לאחר שבועות של הכנה לשאיבת הביציות, וכולם צעקו עליי בלי לשמוע אותי בכלל. מאז, אני נאלצת כל פעם לשתף יותר ויותר אנשים, שאינני בכלל מעוניינת בכך, אבל הצוות פשוט מתנפל עליי בצעקות ולא מעניין אותו כלום. בילתי שם ימים שלמים בבכי מחוסר ההתחשבות הזה, ושאלתי את מנהלת היחידה - אם אתם אומרים שאני במצב מסכן חיים כשאני יוצאת, אז מדוע אתם לא מאשפזים? בסופו של עניין יש בידי מכתב ממנה שאם לא יהיה לי ליווי אז יאשפזו אותי, אבל לא כל הרופאים שם חושבים שזה בסדר. רופא בכיר ומכובד ביחידה, ששיתפתי אותי בבלאגאן שהיה שלא בנוכחותו, שאל אותי מי אני חושבת שצריך לשלם על אשפוז כזה?! ואמר לי שלא אפנה אליו בעניין, כי אין ביכולתו לעזור לי בעניין זה.
כאמור, מאז, אני מבינה שאני צריכה לעשות מאמצים גדולם מאוד על מנת להשתחרר הביתה, אבל לפחות מנתחמת בעובדה שיש בידי את מכתב מנהלת היחידה.
אבל, כמו שאמרתי הדיון הוא עקרוני. נתקלתי בהתניות כאלו גם כאשר נתבקשתי למשל להגיע בקופ"ח לצילום רחם, וגם כאשר נתבקשתי להגיע לצילום הדמיה אחר עם יוד. כששאלתי מה יהיה אם אגיע בלי ליווי, נאמר לי שהבדיקה לא תתבצע.
נראה לי שזה נושא עקרוני שצריך לדון בו, ולא רק בבעיותי האישיות. יש אנשים שאין להם אנשי משפחה שיכולים ללוות אותם, או בכלל, וגם אין ביכולתם הכלכלית לשכור ליווי,, ואני לא מבינה איך אין פתרון הולם למצבים כאלה, שמאלצים לוותר על בדיקה או טיפול?

בתודה,
החסויה הצפונית

שלום חסויה,
אני מבינה עכשיו טוב יותר במה מדובר, ומבינה את הקושי שלך. זהו תחום שאנו פחות עוסקים בו ולכן אני מתקשה למצוא לך תשובה מקצועית למצב.
ממה שאני מבינה ממך מדובר בנושא שהוא מאוד מתאים לפניה לאגודה לזכויות החולה, ואני מאמינה שהם יוכלו לתת לך מידע רב יותר בנושא, ואולי אף ייסיעו לך למצוא פתרון למצב. אם את נתקלת בקושי בפניה אליהם את מוזמנת תמיד לפנות אלי שוב ואנסה לקשר אותך.

מעין