בן יקר שלנו

שלום
הגעתי לאתר שלכם תחת חיפוש בגוגל בתחום אלימות. קראתי את המאמרים השונים בעיניין כישורים חברתיים והתנהגות אלימה ומצאתי שאני מאד מתחברת לתכנים ולגישה.
בני בן ה-9 הושעה מביה"ס ליום אחד עקב אלימות (מריבה עם בת מהכיתה). אין זו הפעם הראשונה, כבר הושעה בשנה שעברה פעמיים עקב אלימות מילולית או פיזית. האמת היא שאני מתחילה להתייאש. יש לי ילד מקסים, נבון, רגיש, חכם, אוהב לעזור ומאידך אימפולסיבי בתגובותיו, ממהר לכעוס ולענות, להשתמש בידיים (למרות שלרוב לדבריו "זה היה בצחוק"), שטלתן, יכולותיו הלימודיות אינן באות לידי ביטוי בזמן מבחן והוא מרבה להתערב בעיניינים לא שלו. בביה"ס יש לו חברים אך לא קבועים. עם הבנות בכיתתו לרוב אינו מסתדר וקיימת בעיה חברתית. הוא השתלב בכיתה באמצע כיתה ב (לאחר שהות של חמש שנים בארה"ב) ומאז יש בעיות לסרוגין. לפני כחודש המורה דיווחה על שיפור ניכר ומשמעותי בהתנהגות אך לאחרונה יש רגרסיה. בשיחותיי עם המחנכת נראה על פניו שהיא מקבלת את טענותיי ואת בקשתי לשנות גישה וטקטיקה עם הילד אך בני מדווח שכל הזמן צועקת עליו ואומרת למורות מקצועיות להוציא מכתב על התנהגות לא הולמת (אפשר לומר על בני הרבה דברים חוץ מאשר ש ק ר ן). בכל פעם באתי עם הצעות פדגוגיות כאלה ואחרות אך לא היה מי שיכיל את הילד . ניסו לכוון אותי לריטלין. היינו ברכיבה טיפולית במשך 8 חודשים - לא ראתי שינוי. פגישות עם פסיכולוגית (כ-15) שלבסוף אמרה שממליצה משהו אחר מכיוון שקשה לה עימו. לדבריה הוא מפוצץ את הפגישה כבר מהשאלה הראשונה. הוא מוביל אותה לאן היא רוצה להגיע ומה מטרת השאלה שלה ובזה נגמרה הפגישה. היא אפילו לא טרחה לעשות סגירה למה שהתחילה ובני מסרב לפגוש אותה או כל פסיכולוג אחר. יש לנו ילד מדהים ואני נתקלת באטימות מוחלטת של הצוות בביה"ס. אני עובדת במערכת החינוך ויודעת מה קורה כשילד מסומן. אני נואשתתתתתתתת לעזרה אך איני יודעת איך וכיצד. אני מרגישה שאם לא אעשה משהו עכשיו אנו נאבד את הילד שלנו.
האם אוכל לקבל יותר פרטים עליכם? אנו גרים באזור אשקלון.