למומחים והגולשים שלום

הנני אמא צעירה (19), שעד לא מזמן הייתה מעורבת בחיי הנוער כיום; מסיבות, סמים, אלכוהול וכד'. בתור סטודנטית לפסיכולוגיה ובחורה שמאד סקרנית לגבי מניעים ומחשבות של אנשים, נתקלתי בפורום שלכם והייתי חייבת להעלות כמה שאלות שחשובות לי. אשמח עם תוכלו לשוחח איתי ולא תכעסו על שאני מבזבזת את זמנכם. כל הכבוד לכם ולכל המומחים שגולשים בפורומים של BEOK אני מאד מכבדת את מה שאתם עושים. מצאתי כאן עזרה פעמים רבות.

אז ככה, אספר לכם בקצרה כי זאת לא הנקודה, עד גיל 17 לא נגעתי באלכוהול ובסיגריות, חברה חדשה שהכרתי הכירה לי חבורה של אנשים קבועים שהיו יוצאים בימי שישי להשתכר.
התחלתי לשתות איתם בקטנה, לעשן סיגריות. בתור בן אדם עם חרדה חברתית איומה האלכוהול עזר לי להיפתח וככה הכרתי את מי שהפך לבעלי, אחרי כמה ערבים של שכרון חושים העזתי להיפגש איתו בוקר אחד ולשוחח על ראש נקי וזה עבד.
לבעלי היה עבר מאד קשה עם סמים, הוא וכמה חברים עישנו מריחואנה ובאיזשהו שלב זה הפך להתמכרות נפשית מאד חזקה ושימוש רציני, עד שנתפסו כמובן, חשבו פעמיים והפסיקו. אבל הוא בעמדה של "מריחואנה פחות מזיקה מאלכוהול, אבל לא אגע בה כל עוד היא לא חוקית" ונגד כל החומרים הכימיים, ולא מתכוון לשנות זאת.
עם הזמן שמעתי סיפורים, הכרתי אנשים, התנסתי בעצמי במריחואנה וקיבלתי את העמדה של בעלי, אני מסכימה איתו.
כמובן שברגע שגיליתי שאני בהריון לא נגעתי בסיגריה, באלכוהול ובשום דבר אחר, לא מאז ועד היום, כי אני מניקה. אחרי ההנקה אני חושבת שארשה לעצמי כוס בירה או סיגריה לעתים רחוקות ורחוק מעיניה של בתי, אני יודעת שזה צבוע אבל לפחות לא אהיה כמו ההורים שמעשנים ליד הילד ומצפים ממנו לא לעשן, כשהיא תגדל מספיק כדי שנדבר על זה, המצב יהיה אחר.
קודם כל, רציתי לשאול את הגולשים, האם אתם לא עברתם התבגרות סוערת? מדוע אתם מתרגשים מקוביית חשיש שמצאתם בחדר של הילד במקום לשבת ולדבר איתו?
ולמומחים, האם אתם חושבים שכדאי בכוח למנוע מהילד לשתות ולעשן במקום לתת לו להתנסות (אם הוא מתעקש) אבל לפחות להיות מודעים לתהליך ולהיות איתו בזה?
כמובן שאני חרדה לגורלה של בתי, אמנם אני עברתי את ההתבגרות בכיף עם חבורה מקסימה שיכולתי לסמוך עליהם בעיניים עצומות אבל אני יודעת מה זה להיות שיכור, ואני יודעת שלא לכל אחד מתמזל המזל, אבל למנוע את זה ולהתייחס לכל זה בפחד מוות שכזה רק עושה לילדים חשק לנסות, להחזיק את זה רק יגרום להם לעשות את זה יותר. אני וכמו כן, כמה חברים שלי, לא התנסינו בזה עד גיל מאוחר ואז כשניסינו הרגשנו שאיבדנו עולמות והגזמנו ממש. מה צריכה להיות הגישה הנכונה לכל הנושא הזה?
איך הורה שמאמין שמריחואנה מזיקה בדיוק כמו שיין מזיק, הורה שעד לא מזמן השתכר עם חברים, הורה שלא רואה בכך כל רע, אבל כשזה נוגע לילד שלו זה הדבר הכי מאיים בעולם כולו, צריך להגיב?
אשמח לשמוע את דעתכם בנושאים אלו, תודה על סבלנותכם.