אלימות מילולית כלפי ביתי בכיתה

שלום,
כואבל לי מאד לדעת שמקום שהיה צריך לספק ביטחון והגנה לבת שלך, מפקיר אותה. אבל, זה לא מפתיע. לבת שלך מגיע שהתקופה הזאת בחייה תהווה חוויה חיובית. מדבריך אני מבין שכל הניסיונות שלך לגייס את הגורמים השונים במערכת נכשלו. מה שאני מציע הוא אחד משניים: או שבתך תעבור בית ספר או שתפעילי גורמים אחרים שיטפלו בבעיה.לכל אפשרות יתרונות וחסרונות. אין וודאות שאם תפעילי את המשטרה המצב ישתפר. גם הם מאד מוגבלים ביכולת ובנכונות לטפל במצבים כאלו. לכן, בצער רב אני ממליץ, אם זה אפשרי, לעזוב את בית הספר. במיוחד משום שבית ספר זה אינו ראוי לבת שלך. צר לי שזה המצב. המשיכי לעודד את ביתך ולחזק אותה. בשום שלב שהוא אל תמליצי לה להגיב לאלימות באלימות. לא רק שזה לא עוזר אלא זה עשוי להסלים את המצב.
המשיכי לעדכן,
זאב

מה שמזעזע הוא עד כמה המערכת החינוכית רגישה לפגיעה במורים ועד כמה הם עשויים לא להיות רגישים לפגיעות בילדים.

השנה אני נמצא באוניברסיטת ניו-המשייר. אחזור לישראל לקראת סוף אוגוסט. למרות שאני בארה"ב, אני בקשר עם גורמים בישראל.

המצב שתיארת הוא בלתי נסבל. אני מאד אודה לך אם תוכלי להעביר אלי פרטים נוספים ובמיוחד את השם וכתובת הדוא"ל של המנהלת. יש לי כמה דברים שהייתי רוצה להזכיר לה. בכל מקרה, אני מאחל לבת שלך רק טוב...

בכניסה לפורם מופיע כתובת הדוא"ל שלי. שלחי לכתובת זאת את הפרטים.

זאב

לד"ר זאב שלום,
תודה על ההענות המהירה שלך. לא עניתי מהר כי היינו בחופשת פסח.
שבוע וחצי לפני חופשת הפסח מביה"ס דיברתי עם הפסיכולוגית כמו שסיפרתי לך בהודעה הראשונה והיא זימנה את ביתי לשיחה קצרה ואמרה לה שתחשוב על אפשרויות - איך להתמודד עם אותו ילד וחבריו ? ..
שוחחתי עם ביתי והיא שואלת אותי : "מה היא שואלת אותי שאלה כזו אני באתי כדי שתפתור לי את הבעיה, אני הגעתי אליה בגלל שאני לא מסוגלת להתמודד מולו".
האמת שהיא צודקת ורק עכשיו היא חזרה לביה"ס מחופשת פסח ואני לא מתכוונת לעזוב את העניין למרות שאני יודעת שהמחנכת מטפלת בנושא.
משיחה ששוחחתי עם ביתי היא מספרת שהילדים שם מתנהגים בצורה לא מכובדת ומדברים לא יפה, יש ילדות מעטות שהיא בקשר איתם בכיתה, אבל זה לא קשר שהיה לה בכיתה הקודמת שלה (א' עד ג'). גם מחברה טובה שלה מהגן היא מתרחקת ולא מעוניינת להיפגש איתה אחרי ביה"ס מכיוון שאותה ילדה בחבורה שלהם וכל יום היא חברה של ילד אחר מאותה חבורה וביתי אומרת שהיא מעדיפה להתרחק ממנה כי גם היא השתנתה.
האמת שבתוך תוכי הייתי גאה בביתי למרות מה שהיא עוברת. כי היא מעדיפה לוותר על חברות ארוכה ולא לוותר על החינוך שהנחלתי לה ועל מה שהיא.
האמת ההצעה שהצעת לי להעביר אותה ביה"ס עולה במוחי המון, אבל אני לא יודעת לאיזה בי"ס, כי יש לי תאומים בכיתה א' באותו בי"ס ואם היא עוברת גם האחים שלה יעברו, כי כשאין אמון בין ביה"ס לביני אז זה לא עושה טוב לאף צד.
הפחד גם ואני מסבירה אותו גם לביתי שבכל מקום יכול להיות ילד כמו הילד מהכיתה.
ישנו ילד שהגיע בשנה שעברה לכיתה הזו מבי"ס אחר (אימו פסיכולוגית) ובתחילת שנה שעברה באסיפת הורים האמא שיתפה את ההורים והמורה של שנה שעברה שהבן שלה בא מבי"ס אחר לאחר שנפגע שם מאלימות פיזית והגיע למיון פעמיים עקב כך וגם פה הילד ספג מכות מאותו ילד.
אני פוחדת שזה מה שיקרה לביתי.
והאמת הדבר שהכי כואב שאני יודעת שביתי לא מחוברת לאף אחד בכיתה, אולי בגלל שלא נעשה טיפול מיידי עוד משנה שעברה, בגלל שכל אחד במערכת העביר לה מסר אחר וכיום היא פשוט אומרת שאין לה אמון באף אחד שם חוץ ממני ומהמחנכת שלה. כואב לי שהיא לא פורחת כמו פעם מבחינת ביה"ס ויש לה המון לתת והיא נתנה המון לביה"ס והתנדבה לכל דבר בשמחה.
השאלה שאני שואלת לאיזה כיוון ללכת : לערב את המפקחת על ביה"ס, ועד ההורים של ביה"ס או פשוט לעזוב את זה ולתת לביתי הזדמנות במקום חדש, התחלה חדשה ?
לגבי הדרישה שלך לקבל את שם המנהלת והמייל שלה - באמת הייתי שמחה שתגיד לה את כל מה שאתה חושב, אבל אני פוחדת, אחרי הכל יש לי שם 3 ילדים.
שלא תבין לא נכון, כל הזמן החזקתי מביה"ס והמנהלת עשתה עליי רושם טוב, אבל אדם נמדד ברגעים קשים כשיש לך בעיה, ובמקרה שלי ההרגשה שמסבנים אותי ואת ביתי מכל הכיוונים בגלל שאני לא עושה בלגן.

בהמשך לדברים של זאב,
אם לא מתמודדים באופן ישיר עם אלימות, יש לה נטייה לתפוח ולגדול ולהסלים. יתכן מאד שהמורה והמנהלת מפחדות להתמודד עם המצב, עם הילד, וכמו רבים אחרים, מקווים שאם יעזבו זאת, הבעיה תפטר מעצמה. אך לעיתים רחוקות זה מה שקורה. לכן, הפתרון הוא או לערב את המפקחת, כמו שהזכרת, ולקוות שלה יהיה האומץ להפעיל את המנהלת ולפעול באופן ברור נגד הילד הזה, או לחילופין, לנסות למצא בית ספר שבו יש למנהלת אומץ להתמודד באופן ישיר עם אלימות התלמידים, ולא להניח לה.
שיהיה בהצלחה

גיא

תודה על ההענות והאכפתיות..
3 ימים לאחר חופשת הפסח היה אירוע אלים מאוד בכיתה כלפי ילד בכיתה וכשביתי ביקשה שיעזבו אותו אחד הילדים דחף אותה דחיפה חזקה אחורה.
הייתה לי ולביתי פגישה עם הפסיכולוגית וחשבתי לקבוע פגישה עם מנהלת ביה"ס על מנת לספר לה את התחושה הקשה שאני מרגישה ב-3 שיחות שהיו לי איתה, שהמסרים שהיא העבירה לביתי נוגדים את מה שחינכתי אותה. (פעם אחת היא אמרה לביתי תחזירי, תעני וביתי אמרה לה שהיא לא כזו ובשיחה אחרת היא אמרה או שאת עוברת כיתה או שאותו ילד) המורה שיש לי אליה הערכה רבה התנגדה שהיא תעבור כיתה בדיוק כמוני, בשיחה איתה היא אמרה לי : מה אנחנו מלמדים את הילדה ? היא הטובה והבסדר, היא צריכה לעבור ?
התחושה שבצעד שהמנהלת רוצה לעשות היא מחזקת יותר את הילדים הפוגעים וגם אם ביתי תעבור לכיתה אחרת והיא תסתדר שם, מי מבטיח לי את שלומה בהפסקות.
אציין שהפגישה עם המנהלת הייתה בדיוק 5 דקות, כשנכנסתי למשרדה היא שידרה שאני פשוט מטרידה, לפני כניסתי אליה היא קיבלה טלפון מביתה הגדולה שהיא לא מרגישה טוב ובעצבנות אמרה לי שהפגישה תהיה קצרה מאוד. בעודי מדברת לקחה את התיק שלה ואמרה שביתי עוברת כיתה ויצאה. אני כמובן נשארתי במשרדה עוד יושבת המומה מהיחס. לא היה בו שום כבוד אלי. גם אם היא הייתה מודאגת בגלל ביתה ה"גדולה", מן הנימוס תגידי לי שאת לא מרוכזת ותני לי לצאת ממשרדך...
כשבעלי הגיע יום למחרת היא אמרה לו שהיא סיכמה איתי שביתי עוברת כיתה (שזה כמובן שקר, היא פשוט החליטה לבד ויצאה ממשרדה). היא הצליחה להוביל את בעלי לסגור שהיא עוברת כיתה.
ביתי מאוד מעוניינת לברוח מהכיתה הזו (כי כמו שצייני בכיתה ד' המנהלת החליטה לעשות רוטציה בכיתות וביתי הגיעה לכיתה הזו) , היא גם חשבה אפילו לעבור בי"ס.
דיברתי עם המורה שביתי מאוד אוהבת ואני מאוד מעריכה והיה לה עצוב מאוד לדעת שהגענו להחלטה להעביר את ביתי, סיפרתי לה שאני עוד יותר עצובה שזו החלטה לא שלי, זה לא המסר שרציתי להעביר לביתי, אלה ההחלטה של המנהלת.
המצב בבית כולו מתוח בגלל הסיפור, בעלי אמר לי אני סגרתי איתה שנעביר אותה כיתה וזהו, אני לא בוטחת במנהלת כי מבחינתי היא מכבה שרפות ולא מטלפת בבעיות מהשורש, כשהיא עשתה רוטציה כשהילדים עלו לכיתה ד', בגלל בעיה שהייתה לה, היא לא לקחה אחריות עבור הילדים ולראות איך התלמידים מסתדרים עם השינוי בכיתות אחרות עם ילדים חדשים ואחרי שנתיים שביתי סובלת בכיתה היא אומרת לי, בסדר אולי הבת שלך לא התאקלמה שם, אחרי שנתיים שאני פונה למחנכת של כיתה ד' ומגיעה אליה עם מקרים שביתי עוברת, אז היא רוצה להעביר אותה כמו כדור כל שנתיים. (ושוב אני מזכירה ביתי עד לשינוי שהמנהלת עשתה הייתה הפנים היפות של ביה"ס ובזכותה המנהלת הזו זכתה לשבחים). גם אם השינוי יהיה לטובה, האם ביתי בטוחה מאותם ילדים ? ליבי אומר שאני צריכה להעביר את שלושת ילדי מביה"ס הזו. כי אין לי אמון במנהלת, מה אתה מציע לי לעשות, אני חושבת על זה כל היום ...

שלום רב,
אני קוראת את הפנייה שלך , ואני כל כך מזדהה, יש לי את אותה בעייה עם הבן שלי, שגם הוא בכיתה ה' , וישנה חבורה שלא מפסיקה להציק לו.
האמת שאני חסרת אונים , בתחילה ניסיתי לדבר עם הסגל בבית הספר , שלדבריהם, "מטפלים בבעיה", אך משום מה הבעיה לא נפתרת כבר שנתיים.
כיום הילד שלי לא מוכן שאדבר יותר עם המחנך , המנהלת או כל גורם בבית הספר , כי הוא חושש שיתנכלו לו אחרי שעות בית הספר.
אני בהחלט שוקלת להעביר אותו בית ספר למרות שנשארה שנה אחת בבית ספר היסודי.

אפרת שלום,
נראה שלשתנו יש אותה בעיה ולאחרונה קראתי כל כך הרבה על בעיית ההצקות בביה"ס ונראה שזו בעיה ממש קשה.
לי הייתה מאין מלחמת כוחות ביני לבין המנהלת כי הלכתי לפי הצינורות המקובלים, וכשהגעתי אליה הייתי בטוחה שהבעיה נפתרת.
בהתחלה ביקשה מביתי להחזיר וביתי אמרה לה שהיא לא תדבר בצורה בוטה ולא תשתמש באלימות, כי גם חשוב לה איך סגל המורים רואה אותה. גישה זו נגדה את כל החינוך שהנחלתי לביתי.
בפעם השניה שהגעתי לשיחה עם המנהלת הפתרון שלה היה כמו אצל בני זוג נשוי, לא מסתדרים מתגרשים. ופה או שהילד המציק יעבור כיתה או שביתי תעבור. ברור שביתי שכל כך סבלה בכיתה מהשפלות אמרה שהיא עוברת כיתה. אני לא ראיתי בזה פיתרון, ראיתי איך ביתי נפגעת בפעם השניה והפעם ע"י המנהלת.
מזלנו שלביתי השנה יש מורה עם מרפקים חזקים והתנגדה שהיא תעבור כיתה ובכוחות משותפים איתה להעביר מסר לביתי שתלך עם האמת שלה שהיא הטובה והיא צריכה להישאר בכיתה ולטפל בשורש הבעיה בכיתה.
היינו במלחמה שהמנהלת אומרת שהיא תעבור ואני אמרתי שאם היא עוברת, שתעבור בי"ס חדש לגמרי כי במעבר של ביתי לכיתה אחרת היא נותנת לילדים המציקים כוח ואף אחד לא מבטיח את שלומה של ביתי בהפסקות - הם עדיין באותו בי"ס.
ביתי החליטה שהיא נשארת בכיתה שלה עם המורה שלה ולעמוד על שלה למרות שעברנו ימים קשים.
לימדתי את ביתי בבית איך להגיב מהראש ולא מהבטן - ואני מציעה גם לך אפרת לעשות זאת עם בנך. פשוט ישבנו בבית ואמרתי לה את כל המילים הפוגעות ולימדתי אותה איך אפשר לענות בצורה לא בוטה וזולה , אפילו בשפת גוף, להרים את הראש, לזקוף גב וכתפיים.
הרי שהילדים יראו שזה כבר לא עובד על בנך, הם יפסיקו.
כיום ביתי נשארה בכיתה שלה. הילדי מטופל לפי ידיעתי אצל פסיכולוגית ויש בעיות איך אומרים בגן עדן של אותה כנופיה, הם מתחילים לריב בינהם. אותם הילדים שנגררו על ידו לא מוכנים להגרר ושהוא ידבר אליהם בצורה בוטה. הייתה אלימות מצידו כלפי תלמיד באמצע מבחן ומורות שבאו להפריד לא היו מסוגלות להרגיע אותו. זו הייתה הוכחה לביתי וגם למנהלת שכל כך רצתה להעביר את ביתי כיתה שהיא רצתה רק לכבות את השרפה ולא טיפלה בשורש הבעיה. וגם אם ביתי הייתה עוברת כיתה, מה אם התלמידים האחרים שסובלים מאותו ילד ? הבעיה נפתרה ? לא !!!
אפרת, אני מציעה לך שתתני לבנך המון חיזוקים בבית, להרים לו את הדימוי העצמי.
את יכולה לפנות אלי במייל במידה ואת רוצה להתייעץ- [email protected]