אחרי שיחה עם בני.

הבן שלי בן ה-16 החל לעשן גראס בבית כל יום בחודשיים האחרונים. אמרתי לו שזה לא מוצא חן בעיניי, אבל לא אסרתי עליו כי הוא אומר שכל החברים שלו מעשנים ושזה רק תקופה. בכלל אני אם מאוד פתוחה ונותנת לו לעשות כמעט כל מה שהוא רוצה.

רציתי לדעת דבר אחד: האם עישון גראס יום יום יכול להעלות את רמת האלימות של המעשן או דווקא להוריד אותה?
תודה רבה

אילן שלום

למרות שלא ציינת במכתבך אני מניח שבנך בגיל ההתבגרות. ממכתבך הבנתי ששאלת את הבן שלך שאלות על שימוש בסמים ובילוי והוא ענה לך בצורה מתחמקת וכעסנית. מה בדיוק הלחיץ אותך? האם ההתחמקות, הטון הכעסני, היחס שלו אליך או אולי אתה חושש שאיפשהו בדרך הוא עלול ללכת לאיבוד. אני אניח שכל התשובות נכונות.

ראשית, אני רוצה להרגיע אותך. סגנון הדיבור של הבן שלך נפוץ בקרב מתבגרים. גם קשיים בתקשורת הורה-ילד בתקופה זו אינם נדירים. ברוב המכריע של המקרים זה עובר עם הזמן. שנית, ושוב בכדי להרגיע אותך, אצל רבים להיות הורה לחוץ זה חלק מהגדרת התפקיד.

ועכשיו אני אעבור לעניין עצמו. שאלת מה אני חושב שאתה צריך לעשות. אני רוצה להציע לך באופן כללי שני דברים. לשפר את התקשורת שלך עם הבן שלך ולהיות רגיש ומעודכן עד כמה שאפשר ביחס למה שקורה בחיים שלו. אתה בטח שואל את עצמך איך לעשות את זה? קשה מאד במכתב קצר לתת תשובה מפורטת לעניין. אבל שאלת ואני אשתדל לענות בשתי מילים: ברגישות ובנחישות. רגישות זה להבין, לכבד ולקבל את צרכיו ונחישות זה לפעול מתוך הכרה שאתה המבוגר והוא הילד. אבל אני לא רוצה להשאיר אותך באוויר ולכן אני אציע משהו קונקרטי.

דבר איתו על השיחה ביניכם. תזכיר לו מה שאלת (שימוש בסמים ובילוי), מדוע שאלת את השאלות הללו (מתוך דאגה כהורה אוהב) ואיך נשמעה לך התשובה שלו (מתחמקת וכעוסה). תסביר לו שזו זכותך לשאול שאלות כאלה וחובתו לספק תשובות. שיחה זו עשויה גם להיות הזדמנות להתחיל ולדבר על גבולות בכל הנוגע לשעות יציאה וחזרה מבילוי.

אני מציע לך גם לקרא את תשובתי לפניה שכותרתה "הבן שלי מתדרדר".

תמשיך לעדכן,
זאב