שאלה על מפתן...

אני שמח שאת פונה אליי בשאלה זו, שכן זו מעניקה לי הזדמנות להרחיב את השיח בנושא נוער עם בעיות התנהגות, או "נוער בסיכון". הביטי, ילדים אלימים מאד מפחדים מעצמם, שכן ההרגשה בזריעת הרס ופגיעה באחר היא נוראית. ילדים אלו תמיד פונים לעזרה, אלא שברוב המקרים אין הסביבה יודעת כיצד לעזור להם. התוצאה היא שאותם ילדים מאבדים את האמון בעצמם, ומיד לאחר מכן בחברה כולה.
מדוע אני מספר לך זאת? בעיות התנהגות בקרב "נערים בסיכון" הינם תוצאה, ברוב המקרים, של אירועים סביבתיים, אירוע חיים. נערים אלו משוועים לעזרה, למפגש עם אנשים חיוביים, מרתקים, למורי דרך, לדמות לחיקוי, לדמות מופת. מפגשים עם נערים אלו תמיד מאתגרים משום החלוקה הברורה של "אנחנו" ו"הם". תפיסת עולמם שונה, תפוסי החשיבה שלהם שונים, והתנהגותם. חשוב להבין כי המוטיבציה הפנימית של נערים אלו סבה סביב "הישרדות", "כבוד" ו"מאבקים". ולכן, ברוב המקרים הם נוהגים להעמיד במבחן את אלו המבקשים לשנות אותם. אלא שכאשר הסכר נפרץ מתגלים, בחלק מהמקרים, נערים רגישים, חכמים, ואוהבים. זוהי מלאכת אומנות הטומנת בחובה הנאה וסיפוק. השאלה שאת מעלה היא שאלה שכל מטפל ששוקל עבודה עם נערים מסוג זה שואל את עצמו. אם יש בך נתינה, מוטיבציה, סקרנות, רצון לתרום לחברה, תשוקה בהרפתקה, רצון ריגוש ולחוויה בלתי שגרתית בחירה בעבודה עם נערים אלו עשויה להיות הנכונה עבורך. ישנו משפט שאת בוודאי מכירה: "מי שמציל נפש אחת בישראל כאילו הציל עולם ומלואו". זוהי המטרה העומדת בפנייך.
ישנו סרט מצוין שעשוי לעזור לך להבין את התופעה, ואת שניתן לעשות כדי לעזור לנערים אלו. שם הסרט הוא "סיכון מחושב". בסרט זה מגיעה מורה לעבוד עם כיתה מאתגרת (בלשון המעטה). למרות שרבים מקודמיה נכשלו, היא מצליחה, ובגדול!!!
כולי תקווה שהצלחתי לסייע לך בקבלת החלטה נכונה.
חזק ואמץ, ובהצלחה!!!