מתי לספר ומתי לא על איבחון הבן???

היום פגשתי רכזת של חוג מטעם ביה"ס של הבן ששאלה למה הוא לא מגיע לחוגים...
אמרתי לה שלפעמים המצב רוח שלו מנהל אותו ואז היא ענתה :"כמו כל הילדים בני גילו"
אני עניתי שאצלו זה קצת יותר קיצוני...הוספתי שהוא מפסיד הרבה בגלל ההתנהגות שלו אבל אין מה להיתחנן אליו וגם אף אחד לא יעשה זאת...ואז היא שאלה: "מה הבעיה שלו" ואני עניתי: "ODD "
אחרי זה הרגשתי לא טוב עם עצמי שסיפרתי לה על ההפרעה שלו מפני שזה סודיות רפואית אבל זה היה בתמימות מפני שחשבתי שביה"ס מעדכן אותם ולא ידעתי שהם לא יודעים...מלבד זאת הוא ילד מקסים רק הבעיה שלו שהוא מתחיל משהו ואז באה הג'ננה והוא מפסיק בלי שום סיבה....ככה הוא לא אלים ולא מפריע רק סובל ממצבי רוח שגורמים לו לא לשתף פעולה בביה"ס או פשוט להבריז בלי סוף בלי שום הגיון...!
השאלה שלי היא האם זה בסדר או לא שסיפרתי להם על ההפרעה שלו?