שאלה טיפולית

שלום,

רציתי לשאול האם ומה המשמעות של ישיבה מול מטפל/ת על כסא, כאשר הרגליים- כפות הרגליים נוגעות אחת בשנייה, אך כאשר הן "פתוחות"..ולמעשה: נוצר מעין משולש הפוך. ( או כמו צפרדע). יש רווח בין הרגליים- "חלל פתוח" ורק כפות הרגליים נוגעות זו בזו- החלק הפנימי של כפות הרגליים. והמטופל/ת לוחץ את כפות הרגליים בתנוחה הזאת אחת בשנייה. ( רקע של טראומות ילדות).

אתאר שוב- בתקווה שזה יהיה ברור: המטופל/ת יושב/ת על כסא גבוה- רגיל. והמטפלת ממול- גם על כורסא. והמטופל/ת יושב/ת כך, כאשר לאורך הרגליים נוצר- ע"י תנוחת כפות הרגליים- שנוגעות אחת בשנייה- כאילו מהודקות יחד- אך בצורה שהן "מסתכלות" זו על זו- ומתחככות זו בזו, וכך לאורך הרגליים בעצם נוצר חלל- רווח. כאילו שכפות הרגליים יוצרות מעין משולש. או מעויין... הברכיים כמובן רחוקות בצורה זו אחת מהשנייה, וכל ברך מסתכלת לצד אחר. ברך שמאל- פונה לשמאל, ברך ימין- פונה לימין, השוקיים- רחוקות גם אחת מן השנייה- כל אחת בהמשך ישיר לברך- "מסתכלת" על הצד שלה, ונקודת החיבור שיוצרת בעצם את כל החלל- היא כפות הרגליים. פנים כף הרגל- נוגע בדיוק בפנים כף הרגל השנייה.

וכך המטופל גם "מפעיל" לחץ לעיתים עם כפ רגל אחת כלפי השנייה.

צירפתי כאן תמונה: זאת בדיוק התנוחה- רק שהיא לא בשכיבה, אלא על כסא. האגן על הכסא- ישיבה על כסא לכל דבר, רק שהרגליים נמצאות בתנוחה הזאת.

מטופל/ת שסובל/ת מפוסט טראומה..ומספר/ת עליה