בוקר טוב.

בוקר טוב ע.
חשוב לי להסביר לך קודם שבמצב שבו המוח מזהה איום על החיים הוא יכול להגיב בשלושה אופנים: בבריחה, קפיאה או לחימה. במקרה שלך זה היה לחימה ובריחה וכך הצלת את עצמך מהאונס. מה שאני הייתי רוצה לדעת מה עורר שאלה זו לאחר מספר שנים? בעניין ההרגשה הלא נוחה אני מניחה שכדאי לך לפנות למטפל/ת כדי לעבד את המקרה שעברת ולברר מדוע את זו שסוחבת את האי נוחות.
אגב, אני חושבת שאת אמיצה גדולה!


יום טוב
יעל צמרת

יש מוסכמה, שאישה לא אמורה לפגוע לגבר בביצים.
(כשהייתן קטנות, לא הסבירו לכן, שאסור לכן לפגוע בביצים של הבנים?.
בבקשה ענו לי בכנות!. תשובתכן חשובה לי!.)
אז מבחינה חוקית נהגתי בסדר.
אבל לא הלכתי לפי המוסכמה הכאובה הזאת...

ע יקרה,

אני זוכרת שהיתי קטנה אכן אמרו לי לא לפגוע לגברים בביצים, אבל אני גם זוכרת שאמא שלי הייתה אומרת לי שאם משהו מנסה לתקוף אותך הדבר הראשון שעליך לעשות הוא בדיוק מה שעשית. כך הגיב התת מודע שלך, מתוך יצר הישרדות. לכן המוסכמה הזו היא מתאימה למצב מסוים ולמצב אחר היא פחות מתאימה. וכך זה מוסכמות, הם לא מתאימות לכל אחד ולא לכל מצב.
בכל זאת שווה לבדוק מדוע זה כל כך מטריד אותך ולמה עכשיו.

רק טוב,
תמשיכי להיות אמיצה וחזקה

יעל צמרת

מכירה את זה שיש לך רגע של הארה קטנה?.
זה קרה לי בעקבות דברייך האחרונים.
ליתר דיוק - בעקבות האבחנה שמוסכמות נכונות לתקופות מסוימות, ופחות נכונות לתקופות אחרות.
וואו!!!
זה בדיוק החתיכה שהיתה חסרה לי בפאזל!!!
כלומר, אסור לפגוע בביצים באופן רגיל, אבל זה הדבר הראשון שכדאי לעשות במקרה קיצוני של תקיפה.
(כמו שאמרה אימא שלך).
לה חשבתי על זה ככה עד כה, אבל זה כל כך הגיוני.
(אני לא טיפשה בכלל - אבל עד כה לא חשבתי על זה ככה).
תודה יעל, את חכמה ומתוקה.

ע.

אני מאמינה לך שאת לא טיפשה את פשוט את הצד האחד של המוסכמה.
איזה כיף שדברים נפתחים פתאום ומאפשרים לדברים כואבים/ תקועים... להשתחרר.

תודה לך,
יעל