שאלות רציניות

שלום אפי,

טיפול בפסיכותרפיה גופנית משלב בין דיבור למגע. המינונים ביניהם תלויים בגישה של המטפל ובצורך הרגשי של המטופל. בכל מקרה גם בדיבור יש התייחסות רבה למה שקורה בגוף. יש בתי ספר שמלמדים רבות את נושא המגע ואחרים יותר את נושא התנועה.

חשוב מאוד שתהיה התייחסות להעברה הארוטית. זה נכון שזה לא קל לשים גבולות אבל במקום רציני לומדים את זה וכן חשוב שמטפל ילך להדרכה לגבי המטופלים שלו (גם מטפלים שעןבדים שנים עושים זאת וגם פסיכולוגים). גם בטיפול פסיכולוגי קורה לא מעט שהמטופל/ת מתאהב במטפל/ת שלו וחשוב להתייחס לזה מילולית.
כשיש עוררת מינית מצד המטופל יש צורך להתייחס למה שקורה מילולית ! ולא לתת מענה לפנטזיות המיניות. (כמו שכשילד קטן רוצה להתחתן עם אמא שלו ולהחליף את אבא, עליה להכיל אותו אבל לא להגשים לו את הפנטזיה). לא תמיד השיח הוא על פנטזיה מינית, אלא עוררות טבעית כמו שקורה בעיסוי ואז השיח יכול להיות למשל על המבוכה, הבושה, ההתרגשות או תחושת הפיתוי.
אם המטפל/ת יכול להכיל את הסיטוציה ולפעול באחריות אין צורך להפסיק את הטיפול, הדרכה מקצועית כאמור מסייעת למטפל בכך. אם יש קושי ורצון להפסיק את הטיפול, גם זה צריך להיות מתוך אחריות ובסיוע הדרכה כדי לא לפגוע בצרכים הרגשיים של המטופל שנחשף מאוד ופתאום הולכים ממנו...
אם יש עוררות גופנית מצד המטפל/ת עליו לטפל בנושא במסגרת ההדרכה שהוא הולך אליה ולא מול המטופל/ת.
לגבי חיבוקים זו שאלה כללית מדי, זה אפשרי אך לא הכרחי או רצוי בכל טיפול. כל מקרה לגופו.
מקווה שעניתי על הכל.
ענבל

תודה על התשובה
רציתי להבין קצת יותר טוב...

איך אפשר להשוות בין המטפלת לבין אמא שלי?

הרי להתחתן עם אמא שלך זה באמת גילוי עריות ומעוות מבחינה ביולוגית (הילדים יוולדו מפגרים)
אבל לשכב עם מטפלת זרה בת גילך פחות או יותר,
זה רצון נורמאלי ...
הטיפול הוא לא חלק מהאבולוציה אלא רעיון שהומצא ממש בשנים האחרונות, ויש בו משהו מאד מלאכותי .

זאת אומרת,
הצורך לשכב עם בחורה יפה (כלומר המטפלת בהקשר הזה) שנוגעת בגופך בעדינות בחדר אינטימי , תוך כדי סיטואציה שהיא משדרת תחושה נעימה ומקבלת , הוא צורך הרבה פחות מלאכותי מבחינה אנושית ...
דווקא מה שמלאכותי כאן זה הטיפול - ולא הרצון האמיתי לשכב איתה!

אני מדמיין סיטואציה כזו. אני מגיע לטיפול, ואחרי כמה מפגשים פתאום יש לי זיקפה.
ואני מדבר על זה,
אצל פסיכולוגית רגילה זה עוד נסבל , כי לא מטפלים בגוף
אבל מה לעשות שכאן הזיקפה היא חלק מהגוף שלי - ובעצם, כשחושבים על זה, לפי התאוריה של הפסיכותרפיה הגופנית , המטפלת היתה אמורה לגעת בי גם שם. נכון?
אותו הגיון של להרגיע את שריר הטרפז שנמצא בסטרס תקף גם לשרירים אחרים..
אין משהו קצת בעייתי בהתיחסות סלקטיבית לאברי גוף מצד אחד. ומצד שני להגיד שהכל מכלול אחד גדול של גוף הוליסטי ונפש הוליסטית? זה מה שאני מנסה להבין.

דבר נוסף,
מה קורה אם המטפל הגופני מרגיש דחייה מהמטופל
אחד החרדות שיש לי היא שהמטפל/ת יחושו שאני מגעיל, ולא ירצו לגעת בי אבל יהיו חייבים כי אני מטופל שלהם... (לדוגמא ,אולי אני מסריח ואני לא מריח את עצמי?)

תודה רבה שוב על כל ההסברים

בוודאי שאני משווה בין המטפלת לדמות מטפלת מגיל הילדות (לא חייבת להיות רק אמא) מכיוון שהמהות של ללכת לטיפול פסיכותרפי בגישה כלשהיא הוא לעבוד על תכנים רגשיים. גם העבודה הגופנית תכליתה לשחרר מתח רגשי בגוף.
ובכך פסיכותרפיה גופנית לא שונה מטיפול בפסיכותרפיה אחרת.
בפסיכותרפיה גופנית לא נוגעים באיברים מוצנעים.

בשביל לקבל פורקן מיני אפשר ללכת לטיפול מסוג אחר לגמרי כמו אולי אצל סרוגייט, או למצוא כמובן זוגיות. ואני לא כותבת את זה מתוך שמרנות אישית. יחסי מין בין מטפל למטופל נוגדים את חוקי האתיקה. נקודה. אפשר להכנס על זה לכלא.
הרצון יכול להיות בהחלט נורמלי , זה לא אומר שיש לממש אותו. אפשר לדבר עליו, להכיר בתחושות האלה ולהיות איתן בקשר.
ממה שאתה כותב נשמע לי שאתה מחפש למוסס את הגבולות האלה ואולי לשכנע את עצמך שזה אמור להיות מותר. אבל זה ממש לא כך.

לגבי החרדה הספציפית שאתה מתאר, הצורך שלנו כאנשים להתקבל ולהיות אהובים ורצויים הוא מאוד בסיסי. ובוודאי גם ברמה הגופנית. הדבר הראשון שתינוק זקוק לו כשהוא נולד זה מגע מחבק , עוד לפני מזון. ההרגשה שזה לא מובן מאיליו היא נקודה כואבת. זה נושא משמעותי לעבוד עליו בטיפול. האם אני רצוי, מתי ...

את מכניסה לפה שלי דברים שלא כתבתי (שאני רוצה למוסס את הגבולות וכו') .
אם הייתי רוצה סקס ותו לא הייתי הולך לנערת ליווי וכנראה שזה היה עולה פחות מהטיפול .
לגבי סרוגייט - מדובר בטיפול מאד יקר (עשרות אלפי שקלים ) ואם כבר מדברים על אתיקה אז תמוה בעיני שאת ממליצה על סרוגייט אבל מדגישה שמטפלת (פסיכותרפיסטית) לא אמורה לגעת באופן מיני .
יש סתירה בדברים שלך: מה בעצם ההבדל בין סרוגייט לבין פסיכולוגית? שתיהן נשות טיפול , נכון? מה גם שסרוגייט פעמים רבות היא עובדת סוציאלית או אחות או סטודנטית תפרנית למקצועות האלה...... אם כך, ההבדל היחיד נעוץ בהגדרת התפקיד. את מגדירה פסיכותרפיסטית כא-מינית, וסרוגייט כמטפלת-מאד-מינית.

הטענה היחידה שלך היא הטענה החוקית . אמת . יש בעיה חוקית ואתית, למרות שהמקצוע שלך לא כפוף לשום חוק (כמו חוק זכויות החולה חוק העוסים וחוק הפסיכולוגית ) ולא נראה לי שיש לאיגוד שלך ועדת אתיקה פעילה. אבל אני לא בטוח

הצגת עובדה. אבל מה המשמעות שלה? המשמעות החוקית היא שאם אני והמטפלת מחליטים שאין בינינו יחסים טיפוליים רישמיים - הבעיה החוקית והאתית (שאולי קיימת, אני לא בטוח כאמור שאת כפופה לחוק כמטפלת גופנית) , נעלמת.

אני בסך הכל ניסחתי שאלה פשוטה מקודם, והיא :
אם הגישה היא הוליסטית, למה שאיברים מוצנעים יוחרגו ממנה?

בגלל הטאבו החברתי ?

בגלל שזה לא נעים למטפלות ולמטפלים ?

אלו סיבות טובות - אני לא חושב שמטפלת גופנית צריכה להרגיש לא נעים.

ואל תדאגי לי ענבל, אני לא עד כדי כך "רעב" למין.........
אם היית גבר היית מבינה מאיפה השאלה מגיעה ,
אדם מגיע לטיפול פיזי עם אשה , ולא מדובר על פיזיותרפיה לרגל אלא משהו הוליסטי ולא מוגדר
והוא רוצה לדעת מה יקרה כשיעמוד לו

לצערי התשובה שלך מאכזבת למרות שניסית לעזור

היא קצת קלישאה.
מי קבע שהמטפלת דומה באיזשהו אופן לאמא, לגננת , למורה?
אולי היא שונה מהן בהכל ?
אולי היא דומה לשותף שלי בעסק בכלל או לדג שלי באקווריום ?

הקטע הזה של פרויד הפך בעולם שלנו מתאוריה נחמדה ולא מבוססת - למדע מדויק

כאילו שאפשר לעשות בדיקת רקמות לפסיכולוגית ולהוכיח שהיא והגננת באו מאותה ביצית