לא יודע מה לעשות עם עצמי

שלום,
אני בן 23, אני מגמגם וקשה לי להביע את דעתי, לא יודע איזה רמה אבל לפעמים אני יכול לדבר וקצת אגמגם ולפעמים זה מקשה עליי מאוד. בקיצור, אציג תחילה את הסיפור שלי מילדותי ועד לרגע זה. אני אכתוב לכם המון שטויות בהודעה מקווה שתדעו לסנן, מצטער :(
כשהייתי תלמיד בכיתה ג אובחנתי כלקוי למידה, הכניסו אותי לכיתה קטנה עם עוד 10 ילדים בבית ספר רגיל, כיתה טיפולית, נתנו לי רטלין עד כיתה ז (ההורים הפסיקו לי את התרופה כי הייתי בא לבית ומתחיל לצעוק ולריב איתם, בבית ספר היייתי סופג וסופג את כל מה שעברתי ובבית הייתי מוציא עצבים, בנוסף זה גרם לי בעיות בגדילה והייתי מאוד רזה - עכשיו אני די שמן :(..
לא הייתי חברותי, לא הייתי יודע איך ליצור קשר עם אנשים, הייתי הולך לריפוי ועיסוק ואני חושב גם הייתה פסיכולוגית שהייתה מדברת איתי, לא זוכר בכלל את התקופה הזאת, כאילו הכל נשכח....
אפשר להגיד שלא היה לי אף חבר שבא אליי לבית או חבר שיצרתי איתו קשר מחוץ לבית ספר, אין לי בכלל חברים...
זה נמשך עד היום והיום אני מוצא את עצמי לבד בלי אף חבר... כאילו בתקופה הזאת לא היה אכפת לי שלא היה לי חברים
בכיתה י הייתי בתיכון ולא הצלחתי לסיים את הבגרויות..בגלל פער לימודי עצום שהיה לי, פשוט זרקו אותי ישר לכיתה גדולה ולבגרויות ולא הייתי מסוגל למרות שהמורים באמת ניסו..
אחרי שסיימתי את התיכון, היה לי חצי שנה של חופש עד לגיוס, בהתחלה רצו שאשרת קרוב לבית ומשום מה רציתי לשרת כקרבי אז שלחתי מכתבים ובסוף שינו את ההחלטה והתגייסתי לקרבי.
אפשר להגיד שרציתי להתגייס לקרבי כי רציתי שיהיו לי חברי אמת וחברים לחיים, חשבתי שאני אוכל להיות קרבי והכל יסתדר..
שירתתי שנה כקרבי, אחרי זה ירדתי למפקדה כי היה לי קשה ולאחר כמה חודשים יצאתי על פרופיל נפשי 21 מהצבא... הלכתי לפסיכיאטר והוא אמר שיש לי הפרעת אישיות תלותית, אני מאוד תלותי אני חושב אני אוהב מאוד את ההורים שלי והם דיי מבוגרים ואני פוחד שהם ימותו....
בזמן הצבא אבא שלי חלה בסרטן(כרגע הכל בסדר, הבריא).. אז היה לי מאוד קשה להיות בצבא אז ברחתי ושפטו אותי לכלא והייתי במעצר ובשביל לצאת מהצבא לא יודע למה בלעתי כדורים והייתי במיון ובלאגן ואחרי כמה ימים שיחררו ואתי מהצבא...
כאילו עכשיו שאני חושב על זה אני לא יודע למה בלעתי את הכדורים האלה.. אם הייתי מת אז ההורים שלי היו נשארים לבד.. לא יודע למה עשיתי את זה בכלל.....
כשיצאתי מהצבא על פרופיל 21 רציתי לעשות משהו עם עצמי והלכתי להשלים בגרויות, למדתי חצי שנה במכינה ופרשתי... היה לי קשה מדי, לא יודע למה כנראה לא האמנתי בעצמי שאני יכול להצליח, אז פשוט פרשתי מהלימודים אחרי כמה זמן גילתי שקיבלתי 92 בבגרות בהיסטוריה והבנתי שעשיתי טעות שעזבתי..
אני לא חושב שאני מתאים ללימודים...
אני כרגע 4 שנים אחרי השחרור מהצבא ועבדתי רק חודש בעבודה שפוטרתי ממנה בגלל קיצוצים.. כל ה4 שנים האלה בכלל לא עבדתי... ההורים שלי חושבים שאני עצלן, אני לא יודע אם זה נכון או לא..
אני מרגיש עכשיו שכואב לי הלב כזה, כאילו אני עצוב ממש ויש לי הרגשה לא טובה ואני ישן המון ורואה סדרות טלוויזה ופשוט לא עושה כלום עם החיים שליי..... יוצא לפעמים שאני כל היום בחדר שלי יושן ורואה טלוויזיה ... אני לא בקושי יוצא מהבית, אם אני יוצא זה עם ההורים לקניות או משהו... אין לי חברים כמו שאמרתי לכם.. לא יודע מה הבעיה שלי ואם יש לי בעיה ומה צריך לעשות..
אני מתבייש ללכת לפסיכולוג ושהוא יעזור לי, קשה לי לבטא את עצמי ולא רוצה שהמשפחה ידעו שאני הולך לטיפולים או משהו..
מקווה