התחלתי לפחד מהכל ומהעולם

שלום דר',
אני גרושה בת 30 מגדלת שני כלבים קטנים.
היו לי בעבר חרדות ופחדים והתגברתי עליהם בכוחות עצמי.
הכל התחיל לפני מספר שבועות.
אני ואחד מכלביי הותקפנו על ידי חתול רחוב.
שנינו נשרטנו.
לאחר שבוע הותקפנו שוב על ידי חתול אחר באזור אחר.
נזקקתי לחיסון וכלבי גם לא הרגיש טוב לאחר שנשרט.

איכשהוא שכחתי מכך.
לפני מספר ימים שוב הותקפנו על ידי חתול אחר.
באותו היום הייתי מבועתת, קפאתי במקום ולא ידעתי איך לעזור לכלב שלי.
הדבר היה נראה כל כך מוזר שפעם שלישית הותקפנו.

מאז אני בחרדות ופחדים, כל חתול שאני רואה אני מפחדת שתיכף יתקוף אותנו.

יש עוד בעיה, שבאזור מגוריי יש אנשים שמגדלים כלבים גדולים שמסתובבים איתם ללא מחסום.

אני חיה בפחד איום.

פניתי מספר פעמים לעירייה לגבי זה והם לא עשו דבר בנושא.

אני לא יודעת כבר מה לעשות.

אני שוקלת לא לצאת כמעט מהבית, כי הכל נראה לי מפחיד ובכלל העולם נראה לי מקום לא בטוח לחיות בו.

הבעיה שעכשיו מטרידה אותי זה כשאני מנסה להתגבר על הפחדים, אני לא מראה את זה כלפי חוץ, ומנסה להראות אמיצה חסרת פחד ולא עושה חשבון לאנשים.
התחלתי לענות לאנשים שמסתובבים עם כלבים גדולים, ואני פחות שומרת על הכלבים שלי.

אני רוצה להראות חוסר פחד, אך בינתיים הכלבים שלי ללא השגחה בחוץ מצידי.

נעשיתי אנוכית?

הרי אלה כלבים קטנים וחסרי הגנה וחייבים שמישהו ישמור עליהם מכלבים גדולים.

האם אני מאמצת את הפחד והחרדות, רק בכדי לשמור טוב על הכלבים? או שזה תגובה של חרדה שאני לא שומרת כמו בעבר על הכלבים הקטנים שלי?

הכוונה שלי: מה הסיבה להתנהגות שלי?

דר' האם כדאי לי לאמץ את הפחד בכדי שאהיה זהירה?
כי בלי הפחד והכפייתיות אליו אני הופכת להיות חצופה כלפי חוץ, ושוכחת שחייהם של כלביי תלויה בהתנהגות שלי.

אודה לתשובה.