זכרונות קשים מהעבר שלא מרפים

אני סובלת מאוסידי והכדורים ציפרלקס,עוזרים לי פחות לזכור דברים .ובכל זאת ,עברתי סבל בזמן שאיבדתי אח ממחלה קשה.הוא גזז הרבה זמן.פעם אחת אחי יצא איתי כמובן בכסא גלגלים.לסיבוב מחוץ לבית החולים.אחות אחת התקרבה אליו.ושאלה אותו אם הוא הולך למועדון לילה.חבר שלי ענה לה כן אם היא תבוא איתו.רק כדי לנקות את הראש.איך היא יכולה לצחוק איתו בצורה כזאת? האם אצלהם החולים כבר לא מרגשים אותם? האם זה היה מתוך רוע? חבל לא אמרתי לה משהו. כי אני חושבת שזה מתוך ציניות .מה דעתך להבדיל.