האם יש מקרים בהם הטיפול לא מתאים?

kipi שלום

אחת התפיסות העיקריות של הפסיכותרפיה הגופנית היא שהגוף והנפש קשורים זה לזה ומשפיעים זה על זה. לכן בכל בעיה באחד מהם, בכל מקרה כדאי להתייחס ולטפל במכלול (גוף-רגש-שכל-רוח) אחרת בעיניי הטיפול הוא חלקי.

אני מבינה את הצורך שלך להרגיש בטוח כי תוכל לתת מענה כמטפל לכל בעיה. ההתמהמהות של הכנסת להסדיר את התחום מקשה, אך יש בתי ספר שתוכניות הלימוד שלהם מוכרות בחו"ל וזה קצת מרגיע, לא?

בכל בעיה רגשית ונפשית ניתן לעבוד דרך הגוף ומנסיוני להרבה אנשים זה הרבה יותר אפקטיבי. גם בבעיה פיזית, בדיקת ההקשרים הרגשיים והנפשיים מסייעת לטפל בבעיה לעומק "מהשורש" להבדיל מטיפול בסימפטומים בלבד, ובכך למנוע את חזרתם.
גם מי שאינו מעוניין במגע יכול לגשת לטיפול בפסיכותרפיה גופנית שכן אפשר לעבוד עם הגוף בדרכים שונות, אך טיפול בשיטה זו אינו מתאים למי שאינו מעוניין להתייחס אל הגוף כלל. כמו כן גם מי שרוצה להתייחס רק אל הגוף ללא ההקשרים הנפשיים, לדעתי עדיף שיפנה לסוג טיפול אחר.

יש נושאים שפסיכותרפיה גופנית קלאסית לטיפול בהם כגון: הפרעות חרדה, דיכאון, דימוי גוף, טראומות אקוטיות וטראומות התפתחותיות, מיחושים גופניים שאין להן מענה רפואי וכד'.
יש נושאים שפסיכותרפיה גופנית לא תרפא כמו סרטן, אך תוכל ברוב המקרים להקל על סימפטומים או לסייע בהתמודדות עם המחלה.
יש לזכור שגם מטפל בשיטה זו אינו כל יכול. לעיתים יהיה לו יתרון ברור ולעיתים פחות. לעיתים אפשר יהיה להסתפק רק בו ולעיתים הוא יצטרך להיות טיפול משלים למשל במצבים שלא יוכל להחליף טיפול תרופתי. הצלחת הטיפול תלויה גם במטופל, נכונותו ושיתוף הפעולה שלו ובדיוק האבחנה של המטפל (ויש שיגידו גם באלוהים).
תוכל לקרוא מה אומר יוג'ין גנדלין על הצלחת טיפול (מפתח שיטת ה focusing).

לסיכום: לדעתי למטפל בפסיכותרפיה גופנית יש אפשרות לטפל בקשת רחבה יותר של מקרים בגלל הידע והעבודה המשלבים. ובטיפול עצמו יש אפשרות להעמיק יותר שכן יש נגיעה לרבדים שונים באדם.

מקווה שעניתי,
לשאלות נוספות אתה מוזמן לשאול שוב,
חג שמח
עינבל פרג