האם הנזק שנעשה הוא בלתי הפיך?

אני אנסה לקצר, אמי אובחנה לפני 8 חודשיםכחולת פרקינסון הטיפול שניתן דופיקר במינון של רבע כדור 3 פעמים ביום.
לאחר מספר חודשים היא לא יכולה ללכת פנינו לנוירולוג והוא החליט להעלות בהדרגתיות אל המינון של הדופיקר לחצי כדור ביום 3 פעמים ביום כמובן שהוא אמר שאם יופיע בלבול להפסיק מיד עם המינון הזה וזה מה שקרה היא נהייתה מבולבלת עם בעיות בזיכרון. לאחר כמה ימים הפנים התעקמו לה היא הובהלה לבית החולים הופיעו לה תנועות בלתי רצוניות ונאלצו להרדים אותה כדי לעשות לה סי טי מוח היא נכנסה לתרדמת ליוימיים וכמובן שלא גילו בסי טי שום דבר . לשמחתנו היא התעוררה אבל מבולבלת נורא ועם המון הזיות היא התחילה להתאושש מיום ליום והופנתה לשיקום היום היא בשיקום אבל עדיין מבולבלת אבל מודעת לבילבול שלה היא עדיין מקבלת דופיקר רבע כדור 3 פעמים ביום. הנוירולוג הגיע למסקנה שיש לה תיסמונת ולא המחלה עצמה בגלל התגובה שלה לדופיקר. שאלתי היא האם להפסיק את הטיפול בדופיקר והאם הנזק שנעשה הוא בלתי הפיך והיא תמשיך להיות כזאת מבולבלת כל ימי חייה?