יאוש

לא יודעת מאיפה להתחיל, החיים שלי מוצפים. נשואה 6 שנים עם אדם אגואיסט שלא מתחשב ברגשות שלי. מרגישה לבד ושאין לי עם מי לדבר. מה שקורה שאני יודעת שזה לא נישואים בריאים ויודעת שדבר לא ישתנה אך הפחד הזה והחוסר ביטחון העצמי שאולי אני איפשהו לא בסדר. תמיד משכנעת את עצמי שאולי אני הייתי קצת קשה, אני לא ויתרתי כו. למרות שאני יודעת שהרגשות שלי אמיתיים. אני במלחמה עם האדם השה שנקרא בעלי, שיתייחס אלי, שיקשיב לי, שידבר איתי על הבעיות ושיהיה פה בשבילי,, בשבילנו
ומה אני מקבלת? זלזול שמתבטא בשתיקה ניצחית לא עונה שמדבים איתו, פשוט מתעלם ממני, לא עונה להודעות וכו. ורק שאני מגיעה לנק שבירה הוא מתעורר. ואפילו לא! כרגע אנחנו אחרי מריסב של שבוע שהוא לא מדבר איתי ולא מתייחס אלי מכיוון שהערתי לו שהוא לא בבית בזמן האחרון. ואחרי חמישה ימים שהסכים להקשיב לי טען" שהוא צריך חופש יומיים". זה לא אמיתי. בקיצו אני ממש מיואשת מה לעשותתתתתתתתתתתתתתת


יש לציון שאנחנו בסביבות גיל השלושים +ילדה!