משבר גיל 40

שלום רב,
נשמע כי את פוחדת שלא תוכלי לחזור למעגל העבודה עוד לפני שניסית....כן, אומרים כל מיני דברים בכל מיני מקומות ואמצעים שאת נחשפת אליהם ומשם מגיעים הפחדים.אל תקשיבי! תני לחיים שלך צ'אנס! לכל אדם סיפור חיים אחר! יש מי שלא מוצא עבודה בקלות ויש מי שכן!
המהות של החיים היא שינוי, שום דבר לא נשאר אותו דבר.וזה היופי,הסתכלי על ילדיך וראי...שינוי אומר התקדמות,מה שלא משתנה למעשה דורך במקום.היכולת שלנו להבין ולקבל שינוי היא העניין.שינוי אומר משהו חדש להתמודד איתו ומכאן מגיע שוב ה-פחד.
אין לי ספק כי במידה ותוכלי להניח את הפחד בצד לרגע תוכלי למצוא גם את היופי והפריחה.
כל טוב.

אני עזבתי את שוק העבודה בחוץ לפני כ- 8 שנים על רקע פיטורין לא נעימים. ואחר כך עבדתי תקופה בביתי (אחת התקופות היפות בחיים שלי) עד שהפכתי לאמא והתרכזתי יותר באמהות.
אני איבדתי את השמחת חיים שלי, האופטימיות, ההערכה העצמית שלי בקרשים. מרגישה שכולם בחוץ מתקדמים ואני נשארתי במקום העצוב והכאוב שלי. זה משהו שלא מרפה. אני בתוך הנישה שלי מרגישה בדידות כל הזמן עם עבר לא פשוט. הכי מפחיד אותי שעם כל הרגשות שלי אני צריכה לגדל שני ילדים קטנים בגן.
יש בי הרבה מאוד כעס על עצמי ועל אמא שלי ועל אנשים. אני שכל כך זקוקה למשפחה וכל כך אוהבת ילדים הרשיתי לעצמי בגלל הפחדים והקשיים שלי להביא את הילדים רק באמצע שנות השלושים שלי ואני הייתי רוצה משפחה גדולה שתקיף אותי ותמלא אותי ומאחוריהם שתעמוד אמא יציבה ופתאום הכל מתפרק לי במציאות.

שלום רב,
סליחה על התשובה המאוחרת, ראיתי שענת ענתה לך ורציתי לחזק את דבריה.נושא הפחד צץ ועולה שוב ושוב בדבריך.ניראה לי שכדאי להתיחס לכך.אולי טיפול או כל הכוונה והדרכה שיעזרו לך לצאת מתוך הערפל שיוצרים הפחדים. בתוך הערפל לא רואים את התמונה בשלמותה מה שמחזק ומשמר את הפחד.
החזרה לעבודה אחרי תקופה ארוכה בבית עם ילדים היא סוגיה ידועה ומוכרת בדיוק כמו מה שקורה לחווית הביטחון העצמי אחרי תקופה כזו.הכל נורמלי.
לא לאבד את האופטימיות! לעבוד על הפחדים זהו כבר צעד, צעד לקראת המשך שיביא עשייה מחודשת.הכישורים שלך עדיין איתך ושלך לתמיד!
בהצלחה.