לא טוב לי

היי סליחה מראש אם זה יהיה ארוך...
יש פעמים שנראה לי שאני בדיכאון, אני שנה שלישית בלימודים אבל שנה ראשונה במקצוע חדש, עברתי אזור מגורים על מנת ללמוד
ומרגיש לי שלא באמת לומדת, מכריחה את עצמי ויש גם פעמים שלא, ופשוט נשארת בבית ללכת ללימודים, וגאה על עצמי על כך, אבל למרות העומס בלימודים מרגישה שאין לי את הכוחות והמוטיבציה לשבת וללמוד, למרות שכמו שאמרתי עזבתי הכל בשביל הלימודים האלה.
מרגישה שאין לי אנרגיות לעשות כלום עם החיים שלי, שאני מאכזבת את עצמי
שאני לא מוצאת הנאה בשום דבר
הייתי רוצה לעשות דברים מהנים כמו ללכת להופעה או טיול אבל רוב המקרים מרגישה לבד ובצד ואין לי עם מי לעשות את הדברים
יש פעמים שבאופן מודע אני עוסקת הרבה בספורט כדי להרגיש יותר טוב, אבל יש פעמים שאפילו לזה אין לי כח.
מרגישה בצד מבחינה חברתית שלא יציעו לי הצעות ורק אני אציע
קשור גם לזה שהיה לי חבר שכנראה הסיבה שהייתי איתו כי הוא גרם לי להרגיש רצויה וברגע שזה השתנה ופחות היה לי כיף איתו הבנתי שאני לא צריכה להיות איתו, אני מצפה מהחבר שימלא לי את הצרכים והחוסרים שאני לא מצליחה למלא בעצמי...
ובגלל ההבנה הזו מאוד מפחיד להכיר עכשיו חבר חדש
כי למרות שאני עצמאית מכורח הנסיבות, אין לי אנשים אז אני מעסיקה את עצמי, אבל מפריע לי שזה שיהיה לי חבר יכול לגרום לי להרגיש טוב, אבל שוב כשלא ירגיש לי טוב איתו יתחילו הצרות...
למה אני לא מספיק טובה לעצמי? למה אני לא בידיעה גמורה שטוב עזבת הכל כדי ללמוד אז יאללה לעשות את זה וזהו.. שאר הדברים לא צריכים לשנות לך...
מפחדת גם בלימודים האלה לא להצליח...
וביינתים לא נהנת מכלום רק בלחץ תמידי מסתם לא לעשות כלום....