קשר מיוחד

שלום רב,
אני בת 49, נשואה ואם. לפני כשנה וחצי הגיע למקום עבודתי גבר צעיר ממני ב-18 שנים, נשוי. נוצר בינינו קשר מיידי של עבודת צוות מעולה על בסיס מקצועי, שיתוף, הומור, שיחות שהלכו והעמיקו. במקביל הוא חיזר אחרי במחוות עדינות, אך ברורות. ביקש את קירבתי ואף כאשר הייתי בחופשה הגיע לביתי. הקשר עמו העמיק עד שמצאתי עצמי שבויה, כל מחשבותיי וסדר יומי כללו את הצורך בחברתו ובתשומת ליבו.
הפכנו לחברים בלב ובנפש עם תקשורת אינטימית, עמוקה וחושפת קרביים, אהבה ללא תנאי והכלה לא שיפוטית. בינתיים העתקתי את מגוריי למקום מרוחק מאוד והיה לנו ברור כי הקשר ילך וידעך. שנינו היינו שבורים מהעתיד לבוא. אלא, שהדברים קרו באופן שונה, הקשר הלך והתהדק, שיחות טלפון רבות במשך היום, סמסים של חיבה אינסופית, הגעה שלו אליי עשרה ימים לאחר המעבר והגעה שלי אליו ,הבעת געגועים חריפים מצד שנינו על בסיס שעתי.
בינתיים במקביל, הוא נפרד מאשתו, התגרש וגילה לי שהוא בעצם הומו. האהבה מצד שנינו לא פחתה, אנחנו מוצאים דרכים לבלות זמן רב ביחד למרות המרחק הגאוגרפי. לדבריו, אני אהבת חייו. בחברתו אני מרשה לעצמי להיות חשופה וללא הגנות. שנינו מורכבים מאוד, מבינים ותומכים אחד בשנייה וההפך, קשר סימביוטי כמעט. ברור לי כי אין למערכת היחסים הזו כל עתיד ואינני מצליחה להביא את עצמי לכדי התרחקות. אני מוצאת את עצמי מקנאה לו, לפעמים אנחנו נקלעים למשבר אפילו קשה אך היכולת שלנו לגשר להתגבר על משברים ביננו היא נדירה. שנינו חשים שזהו קשר חד פעמי בחיי שנינו ולא מסוגלים לחשוב על היעדרות של מי משנינו מחיי השני. החלטנו על לימודים משותפים שבמסגרתם אנחנו מבלים לא מעט, אף סופי שבוע ארוכים. ישנה הפריה הדדית כה משמעותית שאין ביכולתי לוותר עליה. מצבי רוחי נעים מקיצוניות אחת לשניה ברכבת הרים מטורפת. ברור לי כי יום אחד והוא קרב הוא יכנס לזוגיות ואני חוששת להישבר.
איך יוצאים מהסערה הרגשית המטורפת הזו?