לרועי, רננה ולכולם וגם שאלה

בגלל שזוהי תחילתה של דרך חדשה בחיים , אני חושבת לעבור מהעיר שבו שאני גרה
או לחיפה ,שבה אפ פעם עוד לא גרתי, או לתל אביב שבה גרתי זמן מה
איך אפשר להחליט החלטה כול כך גורלית? קשה לי .

היי יעל
אין ספק שהתמודדות חיפושים אחרי עבודה חדשה יכולה להיות לא קלה ולתבוע הרבה משאבים, פיזיים ורגשיים. מאידך, כפי שציינת, גם הקמה של גן, כמעט יש מאין, היא לא דבר פשוט והיא תדרוש הרבה השקעה ומאמץ. מן הסתם אנחנו לא יכולים להחליט בשבילך, גם לא בעניין שינוי מקום המגורים, משום שאת מכירה את עצמך טוב יותר מאיתנו ואת זו שתצטרכי בסופו של דבר לחיות עם החלטות שתעשי, לטוב ולרע. אני יכול רק לומר, בהקשר להודעה קודמת שכתבת כאן, שאם התור שלך לטיפול מתמשך ומתמשך כדאי לך לברר היכן הדברים עומדים, ובמידה ולא נראה שתורך יגיע בזמן הקרוב, לשקול לפנות לטיפול באופן פרטי או דרך קופ"ח. בטיפול תוכלי לשקול באופן מעמיק את האפשרויות העומדות בפנייך וכן להתמלא ביותר כוחות כדי שתוכלי "להחזיק את עצמך". כמובן שאת מוזמנת להמשיך וליהעזר בנו במידת הצורך, בלי רגשות אשמה.

רועי

את מה שהצעת לי לעשות .
באמת כדאי להשקיע בטיפול גם אם הוא לא מסובסד מהמדינה

רועי, איזה כיף לקרוא שוב את התגובות שלך , שמחממות את הלב ...זה היה חסר לי מאוד!

ליעל,

לפני שאת מתחילה טיפול ממליצה לך לקרוא את הספר של דרור גרין "הטיפול הנפשי מדריך למשתמש" .זה יעזור לך להבין יותר לקראת מה את הולכת , כי כל הנושא הזה של בריאות הנפש הוא נושא מאוד מסובך.

והנה תמצות של מה שהוא כותב שם :

רוב האנשים לא יודעים מה ההבדל בין פסיכותרפיה לבין פסיכיטריה.
הם חושבים שהפסיכולוגים באמת יכולים לרפא את הנפש של המטופל.
הרי טיפול נפשי הוא לא נוסחת קסמים שפותר בעיות.
הפסיכיטר – לא מרפא את הנפש אלא מעלים את הסימפטומים באמצעות תרופות.
הפסיכולוג – לא מרפא את הנפש , אלא מקל על המטופל באמצעות הקשבה, אמפטיה .

הטיפול הנפשי למעשה יוצר מסגרת בטוחה שמאפשרת לנו להתבונן אל תוך הנפש שלנו . הפסיכולוג אמור לסייע למטופל לגלות את הכוחות הגלומים לו, ולסייע לו לעזור לעצמו.

בשורה התחתונה – כל אחד ואחד מאיתנו הוא רופא הנפש של עצמו ובעזרת המטפל הנכון שסומכים עליו ניתן לזהות באילו כלים אנו יכולים לשפר את חיינו.

והכי חשוב זה למצוא את המטפל שמתאים לך .

אז בהצלחה מתוקה!

ובלי קשר - ממליצה גם על הספר שלו פרויד נגד דורה...
וגם על ספרי הילדים שלו.

שיהיה שבוע טוב נטול סערות תרתי משמע :)

יצא לי לחשוב על כל עניין התוקפנות ברשת ובכלל.
ואני פשוט חושבת שזה לא קשור רק לרשת , אלא בכלל בין אנשים שנמצאים בקבוצה סגורה (אם יצא לך לראות למשל תכנית אחת או שתיים של ה"אח הגדול" :( ).
בקבוצה, יש נטייה לותר על האחריות האישית וכתוצאה מכך רמת התוקפנות זה כלפי זה עולה.
את תראי שגם אנשים שהם סובלניים ,בעלי יכולת הקשבה ואמפטיה לאחר עשויים להיות תוקפניים כשהם נמצאים בתוך קבוצה סגורה.
ברגע שמישהו מגיב לך בצורה תוקפנית אז גם את עשויה להגיב לו כתוצאה מכך בצורה קשה.
מה שמעורר למעשה את התוקפנות היא החרדה .
נראה לי שאם היית מתכתבת עם מי שתקפה אותך באופן אישי , היית עשויה לגלות שבקשר של אחד על אחד, שהוא יחסית מוגן יותר , היא היתה מתרככת ומוותרת על התוקפנות והיתה יכולה להיות הרבה יותר נעימה כלפייך (אני מקווה לפחות).
זוהי הסיבה שאני באופן אישי מעדיפה טיפול אחד על אחד ולא טיפול בקבוצה .

שוב שבוע טוב!

אני אקצר מאוד בתשובתי כי אני עייפה מאוד . למרות שישינתי חופשי 12 וחצי שעות מאתמול להיום
לגבי ההודעה הראשונה תודה על ההמלצה ,על הספר .
אני תמיד שמחה להמלצות על ספרים
אני חולקת עם מה שהוא כתב, למרות שקטונתי , כולה אני בקושי בתור ראשון .
אני לא יודעת לגבי פסיכיאטריה , אבל לעינות דעתי הוא קצת מזלזל בדרכי הטיפול של הפסיכולוג.
ממה שלמדתי קצת זה ממש לא מסתכם ,בהקשבה ואפתיה . אלה בגישות שונות שעומדות מאחרוהן הרבה מחשבה.
אם הבנתי נכון הוא בא להראות שהטיפול הוא לא מרפא מהשורש ,אלה רק "תרופה " שמקלה , אבל זה ממש לא כך , ויש לי כבוד למי שהתקבל לתואר שני בפסיכולוגיה .
קשה לי להסביר את דבריי על רגל אחת . כי גם אני ,למדתי את זה על קצה המזלג,
אופ לא יודעת למה שמתי דגש על זה ,
לךגבי האלימות ברשת
לפי דעתי שהשוואה לאנשים שחיים ביחד באותו הבית ,היא בחצייה מדויק
מניסיון שיש לי בחיים, ועם מגורים בקומונה עם 25 חברים
אניח ממש גמורה אז רק אומר שאת צודקת בדברייך .
וזה אחד החסרונות שיש באינטרנט , כשלא מכירם פנים אל פנים, ניראה לי שיש יותר חופש בכתיבה
בתגובות כלפי אנשים אחרים . ומרשים לעצמו ,לכתוב דברים קשים לפעמים , כי לא צריך להתעמת עם האדם פנים מול פנים,.
ולכן כול כך עצוב לי , כאשר מעליבים מישהו בפורום שכזה , מאחורי השם , יש עולם ומלואו , תקוות ושאיפות , עצבות ושימחה ,הורים, אחים או אחיות , והרבה רגשות .
אני יודעת שלאמילי ברונטה יש את כול זה ולכן עצרתי את הגלגל.
מניסיון שיש לי הדרך הכי טובה להתמודד עם תוקפנות היא דווא בשקט , ובנועם .
דווקא כשמישהו צועק ותוקפני אליי ,אני מנסה לדבר איותו בשקט , ולא להוכיח את צידקתי .
כי בשעת כעס, אני מאמינה שזו שיחה של חרשים .
מחר אמשיך לאיימיל האישי שלך ץ
בי יעל ולילה טוב

ראשית, אני שמח שהצלחתי לגרום לשתיכן לחייך :)

אני מסכים עם האמירה של יעל שטיפול פסיכולוגי הוא יותר מאשר "הקשבה" או אפילו "אמפתיה" (למרות שיש לפחות גישה אחת שטוענת שאמפתיה היא הכלי המרכזי של המטפל). שירה- אני בטוח שגם על סמך נסיונך האישי, את יכולה להבין שטיפול הוא דבר מורכב, עם הרבה רבדים שהם מעבר להקשבה גרידא, אם לא כן- היינו יכולים להיעזר רק בחברים שלנו לצורך פתרון מצוקות נפשיות.

רועי

אשמח לקבל ממך המלצות לספרים בנואים אלו.
מעבר למאמרים שאני קוראת באינטרנט, שליעיתים כתוב ברמה גבוהה ויבשה .
הלימודים שלי בעבר ,פתח לי צוהר לעולם מעניין שלא ניראנ לי שאגיע אילו , הכוונה שלי ללמוד את הנושא באוניברסיטה, תואר שני.
קראתי כמה ספרים
פרויד וממשיכיו , ספר של הפרום , לא זוכרת שאת שמו רק זכור לי משו של אהבה ניראה לי ערך של אהבה , כמה ספרים על פרויד, וכמה ספרים שהוא כתב בעצמו, מישחק ומציאות , ועוד אחד שאני לא זוכרת את שמו.
אני ממש תולעת ספרים והנושא מעניין אותי . אשמח להמלצה על ספר שכתב קוהוט , אם יש כזה
בכול מקרה רק אם זה מתאפשר לך
תודה יעל הסקרנית

ספר מומלץ של קוהוט הוא "כיצד מרפאת האנליזה?", אם כי מדובר בספר מקצועי ודחוס מאוד. ספר כללי וקריא יותר הוא "פרויד ומעבר לו" של מיטשל ובלאק שסוקר את רעיונותיהם של תיאורטיקנים רבים.

על הספר "פרויד ומעבר לו" שמעיתי , אך טרם רכשתי .
גם את הספר של חנה סגל , על מלאניי קליין עוד לא רכשתי. למרות שמלאני קליין גרמה לי קשיים רבים בבחינה של אישיות תאוריה ומחקר.
לגבי גון מיטשיל ניראה מעניין לקרוא את הגישה שלו כי לפי הבנתי הוא לקח את כול הגישות של הפסיכואנליזה, וניזסה ליישם אותם כגישה אחת . ככה לפחותנ הבנתי
אבל זה היה ממזמן ויש לי ליקויי למידהלקחת הכול בבקשה בערבון מוגבל
גם קראתי מאמרים פה ושם

מורכב, עם הרבה רבדים שהם מעבר להקשבה גרידא.

כנראה שלא הייתי לגמרי ברורה והייתי צריכה לפרט יותר כשכתבתי "בעזרת המטפל הנכון שסומכים עליו ניתן לזהות באילו כלים אנו יכולים לשפר את חיינו".
כי מרכז הטיפול מבחינתי הוא הקשר שאת יוצרת עם המטפל . שזהו קשר מאוד מיוחד שמתקיים רק במסגרת המפגש השבועי בינכם. וגם דרור גרין כותב על כך בספרו עד כמה חשוב הקשר בין המטפל למטופל להצלחת הטיפול.

דמות המטפל היא לא דמות אנושית מציאותית של בן זוג ואפילו לא של הורה .
זהו מישהו שמוכן לקבל אותך באמפטיה אין סופית , מקשיב לך ללא לאות , מעניק לך תמיכה , עוזר לך לגלות את הכוחות הגלומים בך ומסייע לך לעזור לעצמך. והוא כל הזמן עומד לצידך , ללא העברת ביקורת, כעס או פגיעה בך.
זהו בעצם שחזור או תיקון של דמות הורית אידיאלית שמאפשר לבחון את הפגיעה בילדות.
כי חלק מהתהליך הטיפולי הוא היכולת להתמודד עם "ההעברה" .

והתנאי ההכרחי להצלחת הטיפול מבחינתי זה אם וכאשר אדם מסיים את הטיפול שלו, המטפל נשאר בתוכו כמטפל פנימי, כלומר ממשיך לתמוך בו באופן מטאפורי. וברגעים של קושי יהיה בתוכו קול שיתמוך בו ,כשלמעשה הקול הזה הוא שלו והוא מעיד על היכולת שלו לעזור לעצמו.

בגלל זה כתבתי שאחד הדברים החשובים הוא למצוא את המטפל הנכון עבורך, שתוכלי לתת בו אמון.

וכמובן כמו שכתבת ישנן מאות גישות טיפוליות שונות לדוג- מכירה מישהי שטופלה במשך שנים אצל פסיכולוגית שהתמחתה בשיטת יונג . הן היו מנתחות ביחד את החלומות שלה, שנתנו לה פירושים מעשיים לכל מיני דילמות בחייה.

אני מקווה שעכשיו הסברתי את עצמי בצורה ברורה יותר.