היי מישהי!

שעכשיו שכל הרוחות נרגעו (אני מקווה שגם את :)

נוכל ליצור לנו פה פורום נחמד.....

נראה לי שהמקום שלנו הוא פה :)

אז באוירה אופטימית זו....
שיהיה לנו חג שמח!

יו חג שמח
מחר יש לנו , את מסיחבת חנוכה בגן . ואחרי זה..........
חופש !!!!!!
זה קשור לנושאים של הפורום, כי אני בלחץ מיזה שאצתרך להציג ליפני ההורים , והילדים. ואחי הגדול הגיע היום משיקגו , שם הוא מתגורר, והזמנתי אותו גם. אחרי כול הסיפורים, שסיפרתי לו בטלפון.
אומנם לנמדתי תאטרון\משחק שלוש שנים, אבל באמת באמת בכול פעם, זה מעלה בי פחד מחדש .
זה אבסורד , אבל יש לי פחד במה , גם זה הצגה על רבי קלמן , וחנה זלדה

מה שכתבתי לא היה מחוסר רגיעה, אלא להפך, מתוך שליחות! בוויטואל כמו בחיים, אסור להיות אדישים כאשר נעשה עוול, לא צריכים להמשיך הלאה, אלא צריכים להושיט יד במקום שיש צורך לזה.
וזה לא נעשה מכעס, מעצבים, אלא להפך, מרצון אמיתי להושיט את היד במקום שיש צורך בו.
ואני בהחלט חושבת שיכול להיות כאן פורום נעים וטוב, עם יכולת שיח אמיתית וכנה, ובלי תכתיבים, ובלי הפחדות, ובלי טרור, אני מאמינה שהפינה הזו יכולה להיות פינה חמה ונעימה.

כן, בקשתי שימחקו את ההודעה הקודמת כי פחדתי שאחת הדוגמאות עלולה להביך מישהי, אז אני אשאל את השאלה בלי אותה דוגמא, ורועי אשמח מאד לשמוע את חוות דעתך.
מה התתפקיד של הפסיכולוג מעבר לזה שהוא אמפטי וקשוב, ועוזר לעשות סדר בדברים שבראש.
כי אם העיקר הוא מודעות, הרי המודעות לא תמיד עוזרת, לא תמיד אפשר לשנות דברים, וגם כאשר מודעים לעצם הבעיה, ולהשפעה שלנו עלינו הרי המודעות לא תמיד יכולה לשנות דברים למעשה, ואיזה סוויץ' היא יכולה לעשות בראש? ואני מדברת על התמודדות אמיתית ולא כזו שהיא תוצאה של ראייה לא אמיתית את הדברים.
לדוגמא, אני לא מתכוונת איך לעזור למי שהיא חסרת בטחון עצמי, כי שם מודעות ליכולת שלה תעזור לה למצא את מקומה.
אני מדברת על מקום שאכן קשה לאדם מסוים מצב מסוים, ואותו מצב הינו בלתי הפיך, וגם הנסיבות לא הפיכות, אם כן כיצד המודעות תעזור לו?
לדוגמא, אדם חולה סופני, יודע שהולך למות, משאיר מאחוריו אשה וילדים קטנים, מודע למצב, או קיי מה יעזור לו הפסיכולוג?
טוב זו דוגמא קיצונית, אבל יש דוגמאות פחות קיצוניות, מי ששלימזל, מכוער ולא מצליח בחיים, משתדל ממש ולא מצליח, המקסימום שיכול להגיע אליו זו משכורת מינימום, אין סכוי שיעבור את זה,ה כסף לא מספיק לו, לילדים קר, ואין מספיק אוכל, הוא מדוכא, מה יעזור הפסיכולוג?
כנ"ל אהבה נכזבת ועוד דברים.
השאלה הבסיסית איך במהות יעזור הפסיכולוג ולא משהו קוסמטי

זה קצת קשור למה שכתבת , יותר נכון לשאלה שלך , שעלייה באמת רק רננה ורועי יכולים לענות , וגם שירה .
למדתי בעבודה סוציאלית גישת טיפול שנקראת גישת כוחות.
שבה, כמו שכתבת , עוזרים לאדם, לבהבין עם עצמו , מ הוא מצפה לשנות בחייו , אבל נותנים לו את הכוח , שרק הוא יעזור לעצמו .
זה קצת כמו ההתנהגותונים הגישה הקוגנטיבית- ההתנהגותי ת
קצת קשה לי להסביר, כי אני צרכה לקרוא את זה שוב , כי הרבה זמן לא הסתכלתי, וקצת שחכחתי . .
באמת כאשר היתנה לי ההזדמנות החד פעמית הזאת , לגעת בגישות טיפול בפסיכולוגיה , שאלנו הרבה פעמים ,
איך יודעים להתאים את גישת הטיפול לאדם מסויים? . או לביעיה מסוימת? הרי האדם הוא לא חד צצדדי באישיות שלו , הוא מורכב מהרבה בעיות לא?
כי נניח היה אחד אחד שהתעסק בנרקסיזים , אחד שהתעסק באמפיתיה , וכו,
לא יודעת , את אותה שאלה אני גם שואלת , לא יודעת , קטונתי מלהבין דברים כאלו

היום בזמן שאני ועוד בחורה שעובדת איתי , נישארנו לנקות ולסדר , הבוסית ככה פתוחה איתנו ,
ומדברת איתנו על הכול , התחילה להגיד, שהיא חשבה על זה הרבה, ושהיא חושבת שההצוות ממש טוב , וחזק , ושיש הרבה שיתוף פעולה, בינינו , והיא ככה התחילה לחשוב ,שהיא רוצה , להמשיך את הגן .
ואז דיברנו איזה חצי שעה , על איך אפשר לעשות את זה , מבחינה כלכלית , מבחינת צוות וכו .
סיפרתי לה על האופציה ,שיש גן נטוש והיאאמרה שצריך לברר איך הדברים יזרמו .
טוב לי אין ציפיות , מכיוון ש/גודל הציפיות הן כגודל האכזבות.

טוב ביי הלכתי למסיבת חנוכה ואח שלי יבוא .....
1000 קלוריות לסופגניה
500 קלוריות ל ללביבה
100 קלוריות , לכוס שתיה
והרבה צחוקים עם הילדים !

עם ספירת הקלוריות .. חח

מנסיון אישי, הכי טוב להתרחק ממקומות שליליים...

ולהישאר במקומות שאוהבים אותך ומכבדים אותך.

מקווה שהיה לך כיף במסיבה

תישארי לכתוב פה, הכי טוב!

אז יהיו פחות פיתויים

קודם כול תודה על האיחולים . היה נחמד . חחחח אכלתי ארבעה סופגניות !!!!!!!
אבל אני רזה והוצאתי את הכול אחר כך בניקיונות.
טוב לעיניין
יש ילד בגן שאני מרגישה שיש לו קושי , אני לא יודעת ממה , ואיך לעזור לו .
מהתבוננות בו ראתי שהוא מצעצבן מהר , מגיב במכות , אבל באמת מכות ,לא של ילד בן 3 וחצי,
ונרגע מהר .
אני רואה שהוא ילד מדהים ורגיש מאוד . יש לויכולת להבין את האחר , למרות המגבלה הקוגנטיבית של האגוצנטטריות , שמתאימה לגיל הזה . והוא בא ואומר לי , יעל הילשד הזה והזה צריכים עזרה...
בדרך כלל יש לנו חוק בגן ,שכשמיהו עושה משהוא שאסור, אנחנו מושיבים אותו על הכיסא .
הוא בדרך גם מרביץ ובועט בגננות .
לפי דעתי השיטה של הכיסא ומדבקות לא עוזרת לו , כי זה רק פותר את הביעה של להפריד ופותר את הבעיה רק באופן שיטחי .
הגננת מודעת לכך , והיא בשאנטי באנטי שלה אומרת לנו , שאימא שלו עוברת משהו לא יודעת בידוק מה ניראה לי משהו רוחני , כזה כי היא רוחנית ,
אני מאוד רוצה לעזור לו , ניסיתי לפנות לגגנת הבוסית, אבל שוב התשובה היתה כמו שכתבתי הנל. אני מסבירה לו, שאם יש לו בעיה הוא צריך לדבר , ולא לצעוק או להרביץ . ושאם0 יש לו בעיה שיפנה אליי או אל אחת הגננות . וגם אני מנסה לתת לו חיזוקים מילוליים , ובכלל להוביל אותו למקום יותר טוב .
אבל זה לא תמיד מצליח , וזה מתסכל אותי אולי יש לכם רעיונות בשבילי?

יש חוק בגן שחייבים לענות לילד , אסור להתעלם
והיום, כאשר באתי לבקר בגן , בזמן הקייטנה, ילד אחר רצה לדבר איותו, אבל הוא התעלם ממנו.
אז גננת הושיבה אותו על הכיסא , והסבירה לו למה הוא יושב.
אחרי שהוא קם , מבלי שיבקשו ממנו הוא הלך ל לילד הזה , ושאל אותו מה הוא רצה להגיד לו.
בעניי זה מדהים , כי בהתחלה הוא לא התעניין .
וןגם הוא הרבה פעמים עוזר לחבריםאו מוותר , אני רואה את זה כי אני מנסה להיות נוחכת, ולא נוחכת לשבת לידם ולהתבונן בהם משחקים

היי יעל
קשה לי להתייחס לעומק למקרה שאיני מכיר, אבל על סמך המידע שנתת נראה שהוריו של הילד הזה צריכים ייעוץ. בגנים ציבוריים יש פסיכולוג שאחראי לעקוב אחרי הילדים ולהתערב במידת הצורך והרבה פעמים הפונקציה הזו מאוד עוזרת לצוות ולהורים. מכיוון שאני מבין שמדובר בגן פרטי ואין איש מקצוע שעובד איתכם מומלץ שתדברי עם הגננת על אפשרות של הפנית האם לאיש מקצוע (פסיכולוג חינוכי או התפתחותי) שיוכל לאבחן את הבעיה ולהציע כיווני חשיבה.

רועי

אני אעלה את זה בפניה . ואני מביה שעל שאלות מסוג כזה, קשה לענות מבלי להכיר , את הנפשות הפועלות.
דיברתי עכשיו עם גננת אחרת , ועלתי את זה בפניה אבל היא אמרה לי שהוא באיזה שהוא טיפול אבל לא ידעה להגיד לי איזה בידיוק .
סליחה סליחה אם זה יביך אותך סליחה סליחה
אבל דאגתי בעיקר ,בגלל שהוא אמר לי שכואב לו באיבר המין , ועשיתי אחד ועוד אחד והכנסתי בהשוואה את ההתנהגות שלו .

לגבי האדם שחי בעוני, כפי שתארת, זוהי באמת שאלה קשה.
כי הפרדוקס של טיפול נפשי שהוא מיועד במיוחד לאנשים בני המעמד הבינוני , הבינוני + שיכולים לאפשר לעצמם טיפול שכשזה.
למרות שיש טיפולים שניתנים גם בחינם דרך מרפאות בריאות הנפש.

סה"כ אני לא מאמינה שיש אנשים "לא יוצלחים" . אני מאמינה שיש אנשים שהם בעלי ערך עצמי נמוך ,שחושבים שהם לא יוצלחים בעקבות דברים שעברו בילדות (נניח הורים מרעילים שאמרו להם שהם לא שווים , מכוערים וכיוב' ) וכך הם משדרים גם כלפי חוץ.
ואז הטיפול כן יכול לעזור להם.

תראי, אני מאמינה שיש אנשים שהולך להם יותר בקלות בחיים, יותר כשרוניים ויש אנשים שהם יותר איטיים, צריכים להתאמץ יותר בשביל להשיג דברים.

זה כמו נניח שתקחי תלמיד שהוא גאון והולך לו הכל בקלות והוא מוציא 100 בכל מבחן בלי להתאמץ
ומנגד ישנו תלמיד אחר שצריך לשבת 5 שעות ביום בשביל לקבל ציון 100 , ואם הוא לא היה מתאמץ אז הוא היה נכשל במבחן.

מה שאני מנסה לומר לך שיש אנשים שהולך להם יותר בקלות והם כשרוניים יותר, אבל לפעמים אדם שיש לו מוטיבציה גבוהה והוא דבק במטרה והוא עקשן וחרוץ , הוא יכול להצליח ולהגיע להשגים מאוד גבוהים בחיים, אפילו יותר מה"גאון" . אז אין דבר כזה "לא יוצלח" מבחינתי.
יש בן אדם בעל ערך עצמי נמוך, שחושב שהוא לא יוצלח, ולכן הטיפול יכול לעזור לו.

היי מישהי, השאלה שלך היא שאלה גדולה ומורכבת ולכן אני אאלץ כנראה לגעת בה רק בקצה המזלג.
ראשית, המטפל הוא לא אלוהים ואין לו יכולת בלתי מוגבלת ליצור שינויים. חולה סופני ישאר כזה גם אם יהיה בטיפול פסיכולוגי. השאלה היא איך הוא יעביר את ימיו האחרונים: במירמור? בתחושת תבוסה? החמצה? או אולי בהשלמה? בהוקרה על מה שכן היה לו בחייו?...
וניקח את הדוגמא הפחות קיצונית שלך: אותו מכוער שלא מצליח בחיים- האם זו תוצאה של סתם מזל רע? או שבאופנים כאלה ואחרים הוא תוקע לעצמו מקלות בגלגלים? או שפשוט הוא לוקה בכישוריו החברתיים ולא מצליח למנף את עצמו (הרי יש הרבה מכוערים שהתקדמו יפה בסולם הסוציואקונומי)?
שמת את הדגש בהודעתך על הנושא של מודעות, אבל למעשה תיאורטיקנים רבים כיום לא בהכרח תופסים את הרחבת/העמקת המודעות כמטרה המרכזית של הטיפול. מעבר לכך, יש כל מיני רמות של מודעות (לרוב כשמטופלים מגיעים ומודיעים לי בפגישה הראשונה שהם מאוד מודעים לעצמם וכבר יודעים הכל, אני מבין שיש הרבה עבודה לעשות בשטח הזה) וקיים הבדל בין מודעות שכלית למודעות רגשית. מודעות רגשית היא משהו שיכול להיווצר רק במפגש האנושי עם אדם שרואה אותך, רואה את העולם דרך העיניים שלך ויכול לבטא עבורך דברים שנותרו במשך שנים חסרי מילים.
זו התחלה של תשובה... אם תרצו הבהרות נוספות או הרחבות אתם מוזמנים לשאול או להגג.

רועי

וסליחה אם זבה יראה טיפשי ולא לעניין
דבר ראשון אני יודעת שמודעות זה דבר חשוב ביותר. ואתמול בחורות שעובדות איתי עשו לי שיקוף . אוןמנם לא על הרגשות , אלה על ההתנהגות .
זה היה בכיאילו לרדת עליי ,אבל אמרתי להם תודה , כי זה נתן לי ת היכולת להסתכל על עצמי מהצד. (אבל בקטע של שיכרות )
מודעות , שיקוף של הרגשות , זה טוב ויפה אבל אשמח אם תתיחס לשאלתי מלמעלה , הרי לא עובדים קשה ,לתואר ראשון ,ושני , בשביל ל ישות שיקוף לאנשים , ולעלות מהלא מודע למודע דברים .
זוהי שאלת השאלות בשבילי, באמת , מתוך סקרונות גרידא .
האדם הוא רב צצדים באישיותו ,לא? איך יודעים איזה גישה מתאימה לאדם זה או אחר?

עיש לנו בגן ילד שמאוד קשה לו , אני מרגישה אותו, שמשהו מטריד ו מצי'ק לו ,לא יודעת ממה אבל זה מורגש בהתנגות שלו , ולפעמים אני מרגישה שכאשר אני אומרת לו , אני רואה או מבינה שאתה כך וכך וכו ....... זה באמת שובר איזה מחסום שהוןא שם , מנגד לאחרים .

מניסיון אישי , כיעור הוא לא הביעה היחידה שיש לי , אני אנסה להסביר את עצמי ממה שכתבת
הבעיות הם דבר שגורר דבר הכיעור זה לא מה שגורם לי , או לאדם זה או אחר להצליח או לא להצליח בחיים.אלה ההד שגורם לבעיות אחרות להתפתח .
לכן אני מאמינה , או חושבת , שאנשים שמכוערים ומצליחים, הם אנשים בעליי ביטחון עצמי ולכן מכועיר או לא מכוער , זה לא חשוב , הכול מגיע מביפנים ,] מה האדם משדר .
לכן רציתי לשאול איך טיפול יכול להעלות את הביטחון העצמי ? הייתי בעבר בטיפול אבל , כפי שאתה ראוה , הביטחון שלי בקנטים .

החברות לעבודה עשו לי שיקוף באווירה טובה והרבה יין

היי יעל
מלבד חסידים מושבעים של תאורטיקן כזה או אחר, רוב המטפלים משלבים ומושפעים מגישות שונות בעבודתם. דרכי חשיבה שונות יכולות להתאים לא רק למטופלים שונים אלא אפילו לאותו מטופל בתקופות שונות בטיפול או אפילו ברגעים שונים בתוך הפגישה. איך בוחרים דרך איזו פריזמה להסתכל? אני מניח שזה שילוב של אישיות המטפל, הניסיון הקודם שלו, האינטואיציה שלו במפגש הטיפולי הספציפי... ועוד... בקיצור: זה סיפור מורכב. הנקודה היא שהרבה דרכים יכולות להוביל לאותו המקום ואין בהכרח טכניקה מסוימת או אפילו גישה מסוימת שמתאימה תמיד או אף פעם לבעיה כזו או אחרת.
אני לא יודע מה היה בטיפול שלך, כמה זמן הוא נמשך וכו', אבל אני מאמין שהמפגש הבא עם מטפל/ת יכול להיות שונה בתכלית ויש תקווה שגם יביא לתוצאות טובות יותר.

רועי

אשמח אם תוכל להסביר משהו לגבי הגישה של קוהוט .
הבנתי את זה שהוא טוען שצריך להיות אמפטי , ולהבין את המטופל ,לרמות מאוד עמוקות ,עד כדי
הזדהות עם הבעיות שלו .
אז לא הבנתי משהו , וזה גם תקשר למה שכתבת , שהמטפל .בוחר את גישת הטיפול, לפי פרמטרים שהצגת , אז בפגישות הראשונות , הוא יכול להיות נחמד ןהכול , ופתאום אחרי כמה שבעות, פתאום המטפל עושה לו כישלונות אמפטיים ? או שהוא טוען שרק בילדות צריך לעשות את זה? כבר שחכתי
עוד משהו
לא הבנתי משהו לגבי סטיבן מיטאשל , מה זאת אומרת ישי טיפול הדדי בין המטופל למטפל
איך זה בא לידי ביטוי ?
תודה לך על הסבלנות . זה מתוך רצון להבין דברים .