בן זוג חולה במחלה ממארת

וואו! את עוברת תקופה לא קלה, אנחנו כאן לעזור במה שרק נוכל, ולא פעם עצם העובדה שיש לפני מי לדבר/לכתוב, כבר מהווה פורקן, אז תרגישי חופשי לכתוב.

כמו שאת רואה בוודאי, יש פה דיונים מענינים . אני יכולה לדבר רק בשמי כמובן , שעצם הכתיבה ,
והמענה המקצועי , (הפסיכולוגים) והלא מקצועי (הכותבים האחרים) עוזרים לי מאוד.
אשמח אם תישארי

היי נעמה
לא הבנתי למה התכוונת ב"מצב שאינו מתיר לי לבקר בהם", אבל את יותר ממוזמנת להעזר ולהיוועץ בנו כאן.

רועי

ולשאלה של רועי. מה המצב כרגע? ומה היית רוצה לברר?

והסבר: כאשר נודע לנו על המחלה נבהלתי מאד ובהמלצת חברים פניתי לאגודה למלחמה בסרטן והוזמנתי לקבוצת תמיכה.
זו היתה אחת החוויות הכי מזעזעות בחיים שלי, רצה הגורל ובאותה פגישה התקבצו 5 בני משפחה של אנשים נוטים למות, ממש על ערש דווי ואילו אני רק קיבלתי את הבשורה, עדיין אין סממנים חיצוניים וממש "נשאבתי"למקומות הכי קשים וכואבים שאפשר לחשוב עליהם.
כמובן שלא חזרתי לשם ואני חושבת שהיתה זו שגיאה שהוזמנתי מבלי שיבדקו מה המצב "שלנו" לעומת המצב בקבוצה.
בינתיים התאוששתי קמעא, קיבלתי הסברים, "עברנו" הקרנות וכימותרפיה ונראה שהמחלה נמצאת כרגע בשליטה(טפו טפו טפו...) אבל בעוד שבן זוגי מפגין כח ואופטימיות אני חשה שדכדוך ובפסימיות והייתי רוצה להעזר בכם.
תודה, נעמה

אני חושבת שיש הרבה חוסר רגישות בענין, והיו חייבים לקחת בחשבון שיש משתתפים שונים.
טוב עשית שלא המשכת ללכת לשם, ובהחלט אין לי ספק שתוכלי לקבל תמיכה ממקורות אחרים.
אגב, כדאי אולי ליידע את המארגנים בחוויה השלילית שהיתה לך, ראשית כי אולי יתקנו את הענין, ויעשו סוגי מפגשים שונים ושנית כדי שיהיו מודעים לתוצאות, אין ספק שכוונתם רצויה, והם זקוקים להכוונה בביצוע

לא קל להתמודד ע מחלה של בן הזוג, גם בגלל שהוא "החולה" ואת זו שאמורה להיות חזקה ויציבה בשבילו. זהו נטל גדול שטוב שאת מנסה לפרוק אותו בדרכים שונות. הפורום הזו הוא לא פורום תמיכתי אך את בהחלט מוזמנת להתייעץ ולשאול לגבי נושאים נקודתיים שמעסיקים או מעניינים אותך. מעבר לכך, אני מציע שתנסי למצוא לך מסגרת מתאימה בעולם האמיתי שתכיל את הקשיים שלך ותסייע לך לשאוב כוחות אופטימיות כמו של בן זוגך.

רועי

בן זוגי מזכיר מידי פעם את נושא המוות: נשאר לי כך וכך וכו:
ומאידך מבקש לעבוד ולהתנהג כרגיל ולנהל חיים נורמליים לטייל למקומות שנראים לי מסוכנים
ואני לא יודעת כיצד לנהוג האם לשתף עימו פעולה ואם כן לאיזה כיוון? האם להזכיר לו שהוא חולה וחייב לשמור על עצמו או לנהוג כאילו הכל רגיל? אני מבולבלת

היי נעמה
את מתארת מצב שבו את חווה את בן זוגך כנע בין הכרה במצבו הבריאותי לבין הכחשה (אולי אפילו מסוכנת) של המצב. ברמה הרגשית אני חושב שחשוב שתנסי להיות אמפטית ככל האפשר למקום בו הוא נמצא וזאת, בין היתר, על ידי שיחה כנה איתו על הרצונות שלו, על התפיסה שלו את המצב, על התקוות והפחדים. מתוך יכולת להתחבר למקום הרגשי בו הוא נמצא אני מאמין שתוכלו לתקשר טוב יותר ולנהל משא ומתן לגבי הרמה הפרקטית: מה באמת הוא יכול או לא יכול לעשות? עד כמה ההרפתקאות שהוא חושק בהן מסוכנות? האם ניתן להתפשר על הרפתקאה שתאפשר לולהרגיש חי אבל לא תעמיד את חייו בסכנה וכו'.
על כל פנים, בלי קש למידת נכונותו של בן זוגך לפנות לעזרה נפשית, אם את מרגישה שהעומס מדי כבד עלייך שווה שתשקלי לפנות לטיפול, ולו לטווח קצר.

רועי

שלפעמים בגלל שאנחנו נמצאים במצוקה כלשהי או סתם חלשים או מבולבלים נוצר מצב שבו אנחנו תולים יותר מידי תקוות בעולם הוירטואלי .
וכך במקום ליצור מסגרות של חברים אמיתיים מחוץ לוירטואליה אנשים מדברים עם "חברים" דרך המסך.
הכוונה שלו היתה שאפשר להעזר בוירטואליה , אבל לקחת הכל בערבון מוגבל.


אז קודם כל המון המון בריאות לבעלך.
מקווה שאת מקבלת המון תמיכה ממשפחתכם ומחבריכם הקרובים.
בנוסף הייתי ממליצה שתדברו עם איש מקצוע.
ואולי לנסות למצוא מסגרת תמיכה מתאימה , אולי פסיכולוג יכול להמליץ לכם או דרך קופ"ח , דרך העיריה.
נראה לי שבעלך חווה כרגע "חווית יקיצה" (ארווין יאלום, "להביט בשמש" - ספר מומלץ). בעקבות המחלה שלו, הוא מתחיל לחשוב על כל הדברים המשמעותיים (עבורו) שהוא לא הספיק לעשות במהלך החיים שלו ורוצה להספיק לעשותם כעת .
עד כמה מסוכן הטיול שהוא רוצה לעשות?
אני חושבת שתנסי לשתף פעולה עימו עד כמה שניתן . זה יכול לשפר מאוד את הרגשתו .

לכן חושבת שכדאי מאוד לדבר ולהתייעץ עם איש מקצוע פנים מול פנים.


המון המון בריאות!

הוא לא ילך לטיפול ולדעתו גם לא זקוק לטיפול הוא לפעמים בהכחשה ולפעמים במניה ואני לא בנויה לטלטולים הללו וחשה שיכולתי להתמודד עם העליות והמורדות הולכת ונחלשת.
כמובן שאיני תולה את כל יהבי בעולם הוירטואלי ובכלל לא בשום דבר, אבל עצות טובות אני מקווה שיעזסרו לי