שאלה לרועי/רננה

היי שירה
כלל האצבע הטוב ביותר שיש לי הלהציע הוא קודם כל לנבות לברר עם האדם עצמו מה הוא צריך. אנשים זקוקים בנקודות זמן שונות לדברים שונים: פעם לתמיכה ועידוד, פעם אחרת להקשבה שקטה ובפעמים אחרות לעזרה פעילה (למשל, שיוציאו אותו מהבית לראות סרט).
בכל מקרה, לדעתי חשוב לא למהר מדי לפעול מהמקום שלנו, שרוצה לרוב למשות את האדם במהירות מהאומללות שלו. חשוב להבין איפה הוא נמצא ומה הוא צריך ובמידה ומה שהוא צריך זה שנהיה אמפטיים ונכבד את הכאב שלו בלי למהר לקטוע אותו, רצוי לעשות כן.

רועי

הי שירה
אני לא ממש יודעת למה את מתכוונת ב"בוחר" להיות בדיכאון. למרות שלפעמים נדמה לנו שמישהו עצוב מתחפר בעצב שלו ומסרב להתעודד הרי שאם נבדוק איתו הוא יכחיש כל אפשרות לבחירה.

בכל מקרה אחד הדברים שמאפיינים דיכאון הוא הקושי לראות דברים מזוית אחרת, קושי לזכור איך פעם הרגשנו טוב יותר ולכן קשה לחשוב שאולי נחזור ונרגיש טוב גם בעתיד.
לדעתי שווה לשאול- מה היית רוצה? איך אני יכולה לעזור לך? האם אפשר לעודד אותך?
בדרך כלל אנשים אומרים מה הם רוצים, ואם גם זה לא הולך ונשארה לנו סבלנות... אז לחכות, להישאר אופטימים בשבילו (גם אם לא חייבים להחצין את האופטימיות).
:-)

יש שיר,מתוך ספר של יהודה אטלס, שאני לא בידיוק זוכרת את המילים, אבל הרעיון הכללי של השיר הוא ,שהילד אומר שכשהוא בוכה , הוא לא רוצה שיתנו לו עצות , או שישאלו אותו מה קרה , או שיתיפו לו מוסר , אלה רק שיחבקו אותו בשקט ,ויהיו איתו .
קצת הרסתי את הרעיון המרגש והיפה הזה של השיר , שאומר שבשעת מצוקה לפעמיםפ מספיקה הפשטות של להיות עם מישהו, במה שהוא מרגיש, ולא צריך להכביר במילים.
מזדהה עם מה שכתבתם רננה ורועי , אני מרגישה בדיוק כמו שכתבת רננה , שקשה לחשוב, איך פעם הירגשתי טוב , מצאתי אלבום תמונות , מליפני כמה שנים , גרם לי להיזכר איך פעם הייתי כול כך שמחה.
טוב לא חשוב זה לא פורום תמיכה
טוב שאלה לי
ראיתי בערוץ המדע,סרט על טיפול בדיכאון בעזרת שוקים חשמילים .
לא ראיתי את כול הסרט במלואו, גם כי הראו קטע מקן הקוקיה שבו מחשמלים את גק ניקלוסון , וזה עשה לי הצפה של הנפש , וגם כי היה הישרדות ( כן, כן , רדידות מול הסיכוי היחידי שלי להשכלה כול שהיא ).חחחחח
אז לא ראיתי , איך השוקים החשמליים משפיעים מבחינה ביולוגית על המוח ., וכמובן על הדיכאון .
אם תוכלו להסביר לי אשמח , עד שאגיע ללמוד את פסיכותלוגיה ......יקח שנה ,שנתיים.
אשמח אם זה אפשרי
תודה יעל מהאו

ב"השרדות". וזה גם דומה למדי ל"קן הקוקיה". לגבי טיפול בנזעי חשמל יש הסבר פשוט וקולע בספר הקורס של פסיכופתולוגיה. אני מניחה שהוא זמין לך בספריה, שווה לקרוא.

כו אה? ומה תגידי על האח הגדול שמזמן עבר את גבול הטעם הטוב.
יש הרבה ניסויים בפסיכולוגיה החברתית ,אבל דבר כזה, כמו התוכנית נזאת.......
שמישהו יעצור את "החוקר" , עם הראש המעוות , שממציא את המשימות שהם צריכים לעשות .
מה שהם עושים עכשיו ,מזכיר את הניסוי שעשה פסטינגר עם האסירים והסוהרים אבל הבתוכנית זה יותר גרוע.ממש ממש עצוב לי , שיש תוכנית כזאת.
לגבי הספר, תודה אני אשאיל מהסיפרייה של הא"ופ.
אני לא מבינה למה בסיפריה בקמפוס, הם נועלים ארת הספרים?
חוץ מספרי לימוד אין שם ספרים שבאמת מעיניין לגנוב .

הלכתי לנסות לגנוב את הספר סטיטיקה א וריגרסיה

ולפעמים כשאנחנו בדכאון אנחנו לא באמת מחפשים פתרונות .
אנחנו רק רוצים להתלונן ולדבר ולדבר עד אובדן חושים ..........


ומה זה בעצם פתרון?

כל החיים הם חידה שבנויה מכל כך הרבה חידות ולא בטוח שאנחנו באמת חייבים לפתור את כולן.
לפעמים זה כיף רק לדבר עליהן עם מישהו שיקשיב לנו וישתוק ויסכים איתנו :)


הרעיון של רועי ... לצאת איתו לסרט מצא חן בעיני

רננה- מרגישה גם אני שאולי קצת התעלמתי מקיומך ואני ממש רוצה להתנצל על כך.
אולי בגלל שרועי הוא גבר :), ולכן אני מעוניינת יותר בתגובות שלו, וגם כמובן מהסיבה שאני כבר מכירה אותו מהפורום הקודם.

וזה אולי גם מתקשר ליחסים שלי עם דמויות סמכותיות גבריות בחיי ודמוית סמכותיות נשיות.
זה מתחיל כמובן בקשר שלי עם הוריי -
תמיד היה לי קשר חם ומצויין עם אבי .
ועם אמי לאורך הילדות הקשר היה קר ומנוכר מאוד.
בשנים האחרונות אמי השתנתה מאוד .גם אני השתניתי אחרי הטיפול שעברתי והקשר ביננו כיום הרבה יותר חם.
אך עדיין יש לי נטייה תמיד "לקפוץ" על אבי בחיבוקים ונישוקים כשאני פוגשת אותו ועם אמי אני לא מתלהבת באותה המידה .... אני אוהבת אותה מאוד היום והקשר שלנו באמת טוב ,ויש לנו כיום הרבה שיחות נפש (מה שלא היה קודם) , והקשר שלה עם שני ילדי הוא מצויין, אבל זה עדיין לא אותו קשר חם ומיוחד כמו שיש לי עם אבא .

מעניין שגם בפעם הראשונה בחיי ,כשטופלתי אצל פסיכולוגית פרטית ,לא הסתדרתי איתה בכלל ועזבתי את הטיפול לאחר מספר פגישות מצומצם. הייתי בכתה ו'. הוריי ויתרו לי . ומאז לא רציתי לשמוע על פסיכולוגים יותר.

בגיל 23 , בעקבות דכאון שעברתי , החלטתי שוב לנסות טיפול פסיכולוגי והמליצו לי על גבר , כי אולי אני יותר בוטחת בגברים ,בזכות הקשר החם והמיוחד שתמיד היה לי עם אבא.
פניתי לפסיכולוג פרטי גבר ובאמת היה לנו קשר טיפולי חם ומיוחד . טופלתי אצלו שנה והטיפול תרם לי המון ,תרם מאוד גם ליחסים עם אמי וכו'.
לפני מספר חודשים חזרתי אליו שוב. הקשר הטפולי ביננו גם כיום ממש מצויין.

מעניין שלאחרונה , מאז שהקשר עם אמי טוב יותר, אני מרגישה שגם עם דמויות נשיות סמכותיות אני מסתדרת טוב יותר.
למשל ,הבן שלי בכתה א' גם נמצא בטיפול בשל בעיות רגשיות . בניגוד לטיפול שלי שהוא פרטי, הטיפול של הבן הוא דרך קופ"ח וקיבלנו פסיכולוגית אישה ואני רואה שהכימיה ביני לבינה די טובה (כמובן שהכימיה גם בינהם מצוינת) .
עוד פעם אני לא קופצת משמחה כשיש לנו פגישה איתה.
לעומת זאת כשיש לי פגישה עם הפסיכולוג הפרטי שלי אני כן קופצת משמחה :) .
אך בכל זאת אני רואה שינוי גדול.
שינוי ביחס שלי לדמויות נשיות סמכותיות בחיי.
גם עכשיו ,כשאת מגיבה לי , אני מגלה חמימות ואמפטיה בתגובה שלך אלי ,ואני חושבת שאם היית מטפלת שלי או בוסית שלי בעבודה (גם עם בוסים גברים אני מסתדרת טוב יותר מאשר עם בוסיות נשים), כן יכולה היתה להיות כימיה ביננו , וזה משמח אותי, כי אני מרגישה שהתגברתי על הקושי שלי להסתדר עם דמויות נשים סמכותיות בחיים שלי.
אבל שוב- מה שמעניין, שעל רועי ישר "קפצתי" בהתלהבות ועלייך פחות . בכל זאת, עדיין יש לי העדפה לדמויות גבריות סמכותיות :)

אז מה את אומרת ? יש קשר בין הדברים או שכתבתי מלא שטויות ?:)

בכל מקרה תודה על תגובתך , מאוד אהבתי את מה שכתבת.:)

שהיריעה קצרה... :) ואיננו מכירות מספיק.
בכל מקרה אני שמחה לעזור.