לשירה - העלת נקודה מעניינת

הנה לך דוגמא נוספת 'לעצות' שלדעתי יש לתת לאנשים גם אם הם לא אוהבים תמיד לקבל אותם.
י ש לי חברה.
היא החליטה שהיא רוצה להיות עיתונאית. ואכן כתבה מספר לא מבוטל של כתבות, אבל לא היה בהם כדי לפרנס אותה.
בכל פעם שהיתה מספרת במישרין או בעקיפין על מצבה הדחוק הייתי עוזרת לה כספית, לפעמים במאות שקלים ולפעמים באלפי שקלים, בד בבד ניסיתי להפעיל את קשרי כדי שתקבל יותר עבודה במערכות העיתונים, ההצלחה שלי היתה חלקית, ועדיין לא היה לה מספיק עבודה כדי להתפרנס.
היא פשוט רעבה ללחם.
הצעתי לה בינתיים לעבוד בזבנית בסופר
לא קבלה את עצתי
הצעתי לה להיות עוזרת לגננת
לא קבלה את הצעתי
הצעתי לה להיות זבנית בחנות בגדים
לא קבלה את הצעתי
הצעתי לה ללמוד מקצוע, אולי עובדת סוציאלית
לא מצא חן בעיניה, יותר מדי שנות לימוד ואין לה סבלנות ללמוד
הצעתי והצעתי, והתרגזתי, ודרשתי שתמצא עבודה מכניסה, אבל היא באחת, רק בעיתונות ושום דבר אחר לא
לבסוף
החלטתי שתעשה מה שהיא רוצה אבל על חשבונה, היינו שלא תבא לבקש ממני כספים
המשכתי להיות חברה שלה, אבל הפסקתי להיות הכספומט שלה, ופשוט הפסקתי להבין את כל הרמזים העבים והדקים לצורך שלה בכסף.
עכשיו שתתמודד בעצמה עם ההחלטות השגויות שלה.
וכן,
ניסיתי להסביר לה בלי סוף שבחיים יש מצוי ורצוי, והם לא תמיד חופפים, ובן אדם צריך להיות פרגמטי ולראות איך הוא מנצל את המצוי בצורה הטובה ביותר.
הסברתי לה שקבלת עבודה נוספת לא קוברת את חלום העיתונאות שלה, אלא עוסקים בזה בבד בבס, הסברתי לה שאדם חייב לפרנס את עצמו בים באוויר וביבשה ואי אפשר להיות מפונקים ולהציב אולטימטום לחיים, אלא חיים לזרום עם מה שיש.
ומכיוון שהיא החליטה את ההחלטות שלה, אני החלטתי את שלי, ואכן כבר בערך שלוש שנים שאני לא תומכת בה, ובכלל לא מתענינית במצב התעסוקה שלה, נדמה לי שלאחרונה היא כן מצאה עבודה נוספת, אך כפי שאמרתי אני כבר לא מתעניינת בנושא הזה, כי אחרת ארגיש מחויבות לתמוך בה.
מה שאני מנסה לומר הוא, שלא תמיד ההחלטות של אדם הן הנכונות ולא תמיד צריכים לגבות אותם בכל מחיר, עם כל הכבוד לאמפתיה, ולהבנה, צריכים גם להעמיד מראה לפני בן אדם.
בהמשך אולי אתן לך דוגמאות נוספות אם תהיי מעונינת בהם
אני פשוט חושבת שאי הצבת מראה בכל מחיר, ורק תמיכה בלתי מסויגת בכל מעשה או מחדל או מחשבה של אדם, לא תוסיף לו, ולא פעם אף תפגע בו, כי הוא יראה בכך לגיטימציה למעשיו.
אין זה סותר שעלינו לתת תמיכה לאדם, להבין אותו, להבין את המצב שלו, להבין את ההרגשה שלו, להבין את המסובכות של המצב שלו, אבל מדוע שלא ננסה להראות לו עוד כיוון חשיבה או מעשה?

מה שכתוב למטה ,היא תמצית גישת הכוחות, אולי זה יתן לך תשובה , לגבי מה שעלת בהודעות למעלה.

יום טוב יעל מהאו

שורשי גישת הכוחות מצויים עמוק בתוך העבודה הסוציאלית הקלאסית, רעיונות דומים עולים בשיקום נפגעי נפש ובגישות טיפוליות שונות.
הנחת היסוד של גישה זו גורסת שבכל אדם יש כוחות שאיתם צריך לעבוד במפגש המקצועי, והרי כוחותיו הם אלו אשר אפשרו לו לשרוד, להתמודד, ולהגיע עד הלום. האדם הפעיל את כוחותיו בעבר, והוא מפעיל אותם בהווה, ייתכן שהוא אינו ממצה אותם עד הסוף, ייתכן שלא כל ההפעלות משיגות את המטרה ויתכן, שמצבו היום קשה לו ולנו להבחין כיצד כוחותיו יעמדו לו למול האתגרים והלחצים של המחר.
עם כל זאת, כדאי להתמקד בכוחותיו של האדם במהלך ההתערבות לפי גישה זו, על איש המקצוע להתייחס אל האדם רק דרך כוחותיו ולא דרך בעיותיו.
גישת הכוחות מלדמת שככל שנתמקד בחלקים הבריאים ונסייע להם לגדול, לשגשג ולגבור על החלקים האחרים, כך תהייה ההתערבות מועילה יותר. גישה זו יושמה באוכלוסיות רבות ומגוונת – עבריינים, מתמכרים, נפגעי נפש, בעלי מוגבלויות התפתחותיות, אמהות חסרות בית וילדיהן, נשים חולות איידס ועוד...
העיסוק המופרז בבעיות ובפתולוגיות הביא לכך שעובדים סוציאליים רבים סיגלו לעצמם השקפת עולם ושפה מקצועית רווית סטיגמות; דיבור על המטופלים ולא עם המטופלים, התרגלו להתייחס אליהם כאל סכיזופרנים, נרקומנים, אלכוהוליסטים, חרשים – אילמים, מפגרים, נכים, תשושי נפש, פסיכופטיים ועוד...
השימוש במונחים אלו מעלה את החשיבות של הפתולוגיה שהאדם הופך אותה לזהות הדומיננטית. האם אין בעיה אתית להשתמש בתיוגים הלוו לאפיין את האדם אחרי גבו, כשאנחנו, הטוענים לכתר של "מכבדי כל אדם" נמנעים מלבטא את הדברים האלו בפניו?
אם נחדל לסווג ולתייג מטופלים לפי פתולוגיות נוכל להשתחרר מהדיבור בשתי לשונות. שפה אחת ברורה ונקייה, ללא מינוחים רפואיים ותיוגים, תוכל לשמש אותנו הן כשפה מקצועית והן כשפת דיבור עם המטופלים. כיון שהשפה היא הכלי העיקרי שבאמצעותו בני האדם יוצרים מציאות ומשמעות, שינוי בשפה עשוי להביא לשינויים מרחיקי לכת בתהליך שבו המקצוע יוצר את המציאות שבה הוא פועל.
השוואה בין גישת הכוחות לגישת הפתולוגיות; מציג 2 תפיסות: המטפל והמטופל ואת הפוטנציאל לשינוי הקשר.
גישת הפתולוגיות
גישת הכוחות

את גרה במקרה בירושלים ?
5ת נראת לי מוכרת , ולא מהקמפוס .
אולי משהו מפעם , שנות ה80 ?
כמו שתיארו להקת הדג נחש את ירושלים , כמו כפר .
ואפילו ביום שישי, עצרה אותי בחורה , שאלה לשלומי , ואני בנימוןס ככה שולת אותה סליחה מאיפה את מכירה אותי? והיא ענתה י היינו יחד בגן.
נו אני שואלת , מה נסגר עברו 25 שנה אם לא יותר.

למישהי
גם בפסיכולוגיה יש גישה שככה מתחברת לי , למה שכתבת של קוהוט

קראתי את מה שכתבת ולא הבנתי למה כוונו דבריך
דוקא ממך יכולתי לקבל חוות דעת למה שאמרה שירה
שכן שירה, העירה לי על מה שכתבתי אליך
ודוקא את היית יכולה לומר האם מה שכתבתי התקבל בברכה אם לאו,

אמממ
עכשיו תורי לא כול כך להבין.
כתבנו אחת לשניה ,ולשלישית, הרבה בכמה ימים האחרונים.
התכוונת למה ששירה כתבה, בקשר לביקרות?
אה לא הכול בסדר אל תידאגי , את עושה את זה עם כוונה טובה, ואני לא רואה את זה, כשום דבר שלילי.
אני באמת נוטה כול הזמו להתנצל ,ויש לך כוונות טובות לעזור לי , וגם הרבה מעירים לי שאני מתנצלת .
אם התכוונת למשהו אחר, אשמח אם תכתבי לי למה התכוונת .
לילה טוב
יעל שחזרה הרגע מהאו ומתה מרעב!!!!

בתקפה האחרונה , לא יודעת מה עובר עליי .
כול הזמן עייפה לעיתים קרובות בלי מצב רוח , כמה ימים אחרונים , אני רק מול המחשב , קשה לי להרים את עצמי .
לא ללמוד , לא להיות עם אנשים , בקושי הלכתי ביןם שבת ואתמול , לא התחשק לי לצאת .
היום בכלל שברתי שיאים קמתי בוקר, הלכתי עם הכלבה , וכשחזרתי ניכנסתי חזרה למיטה
ונירדמתי עד הצוהוריים .
היום יכולתי לךעשות את זה בבוקר , כי לא היתה לי עבודה, אבל אתמול הלכתי לישון , שעה אחרי שחזרתי מהגן.
בכלל הכול ניראה לי מיותר , אתמול ביום הולדת של אחת הגננות , הן התחילו לדבר על הילדים על הבנים למי יש יותר גדול .
אני בכלל לא התחברתי , מה מצחיק ומה מעניין בזה? היי הם בני שנתיים עד שלוש וחצי !!!!
מה זה השטיות האלו?
לא הייתי רוצה לקבל שתי כדורים נוגדי דיכאון אופפ מה לעשות ?

בצורה נכונה
מה שכתבתי לך נכתב עם הערכה לאופי הנאצל שלך, ואני שמחה שקבלת זאת ברוח טובה.
ולגבי השיחה של הגננות, אני מסכימה אתך, זה באמת נשמע מגעיל הצורה שהן דברו על הגוף של הילדים, ולא במקום.
המון הצלחה

יש לי גם צדדים לא נעימים , לפעמים .
בקשר לאיך שהם דיברו על הילדים, עכשיו זה עוד יותר מעציב אותי, ההורים שולחים את הילדים שלהם ,
נותנים את הדבר הכי חשוב להם ,פרי יצירתם , וכך הן דיברו?.....
פה ושם גם קורה שילד שואל אותי אם אני רוצה לראות לו את הבולבול, אבל אני עונה בלי לעשות עניין ,תודה, אבל לא .
מישהי , את מתחום הטיפול ,?פסיכולוגית או משהו?
לפי אופן הכתיבה שלך, אפשר להבין שאת מהתחום.
דרךאגב קראת את מה שהבאתי לכאן , על גישת הכוחות?
מעניין אותי לקרוא את דעתך ,אם מתחשק לך כמובן .
אם לא, גם טוב
יום טוב

לא התכוונתי ספציפית למה שאת כותבת ליעל.

אני מתכוונת שכאשר כותבים תגובה למישהו לפעמים הוא עשוי להרגיש (גם אם לא התכוונו לכך) שהעצות שלנו מגמדות אותו. הוא יכול לחשוב שתגובתנו נאמרה/נכתבה כדי שאנחנו נרגיש כמה אנחנו טובים יותר וחכמים ונעלים ממנו (גם אם לא התכוונו לכך). והתגובה למעשה נכתבה על מנת שנרגיש טוב על חשבונו (סתם מחשבה שיכולה לעלות למישהו שנמצא במצוקה וקורא תגובות בסגנון ).

ואולי התגובה שלנו באה בעצם כדי לנסות לנקות את עצמנו מהכאב המאיים של מה שהוא כתב/אמר? קחי את זה כנקודה למחשבה....

לעיתים קורה מצב שבו אני נותנת למישהו עצה ... (אם זה בוירטואליה או במציאות) ,
ורק לאחר שאני חושבת יותר לעומק על מה שאמרתי/ כתבתי אני מבינה שבאמת היתה לי כוונה טובה לעזור , אבל יכול להיות מאוד שמה שאמרתי/ כתבתי פגע/ גימד / הקטין את מי ששאל וכו' .

לדוג' הבחורה שסיפרה שהיא עובדת כמזכירה וכרגע פוטרה מעבודתה והיא נמצאת במצוקה.
ואת כתבת לה שהג'וב הזה גם ככה לא היה משרת חלומותיה.
חשבת שאולי דרכת לה על יבלות בעצם תגובתך? (כמובן מבלי להתכוון לכך) חשבת שאולי גימדת אותה בתגובתך? (אני יודעת שלא היו לך כוונות כאלה... גם אני עושה את הטעויות האלה ומצטערת לאחר מכן...).
היה היסטוריון שאמר – שלרוב הנסיבות משפיעות על אנשים ורק לעיתים אנשים משפיעים על הנסיבות.
האנשים שפועלים בהתאם לנסיבות לא תמיד שולטים בהן . ולכן אותה בחורה פועלת על פי האינסטינקט הראשוני שלה שהוא יצר ההשרדות. מה שמעניין את אותה בחורה כרגע זה שהיא פוטרה והיא צריכה כסף בכדי לפרנס את המשפחה שלה. היא מעוניינת למצוא עבודה בהקדם האפשרי (כנראה באותו תפקיד) עד שעה מסוימת שתאפשר לה להוציא את הילדים בזמן (בהתאם לנסיבות). משרת חלומות או לא משרת חלומות זה לא מה שבראש מעיניה כרגע. ככה לפחות זה נראה.

לגבי החברה העיתונאית, אני יכולה להבין אותה מצד אחד - יש עבודות שאני באופן אישי הייתי מרגישה מאוד מתוסכלת אם הייתי צריכה לעבוד בהן. אז יכול להיות שאני מפונקת.
וזה לא בגלל שאני חלילה מזלזלת בעבודות האלה, אני פשוט יודעת שעבודות מסוימות יכולות פשוט לדכא את נפשי ולתסכל אותי עד מאוד.
אבל כן הייתי מוכנה לחיות ברמת חיים נמוכה יותר או בהתאם לרמת ההכנסה שלי (מבלי להכנס למינוסים) , ובטח לא הייתי מבקשת טובות מחברים שיפרנסו אותי. זה כבר חוצפה.

כמובן שמטרתי לא היתה לפגוע , אלא סתם לעלות נקודות למחשבה.
אני כותבת את זה גם בשביל עצמי :)

יוצא לך לראות את התכניות של אלון גל?

אני אוהבת לעקוב אחרי התכניות של אלון גל , אולי בגלל שכל הנושא הכלכלי, התנהלות כלכלית בתוך משפחה זה נושא שמאוד מעניין אותי, גם בגלל שזה פחות או יותר תחום העיסוק שלי. נושא שתמיד אהבתי . תחום שהוא מאוד חזק אצלי.תמיד ידעתי להתנהל ולקיים משפחה על פי המשכורות שיש לי ולבעלי , לדאוג תמיד שיהיה גם משהו בצד, גם בתקופות שבעלי היה סטודנט והסה"כ הכללי של שתי המשכורות שלנו לא היה גבוה במיוחד (בלשון המעטה).


על כל פנים, אני למשל, מאוד לא אוהבת את הגישה שאלון גל נוקט בה- כלומר באופן כללי, אין לי אמון בשיטת הקואוצ'ינג .אני חושבת שאנשים חוזרים מהר מאוד לדפוסים ישנים ומקולקלים שלהם וצריכים לעבור תהליך טיפולי ארוך בשביל "להבריא".
ובלי קשר ,הגישה שלו היא מאוד מתנשאת , מאוד פוגעת באנשים שמגיעים לתכנית ומבקשים עזרה.
למרות שבאמת לפעמים אני רואה משפחות מסויימות ובא לי לתת להם כזה "ניעור"...
לא תראי שם אנשים שחיים ממשכורות מינימום ואז באמת היה ניתן להבין למה הם לא מצליחים "לגמור" את החודש. אני רואה שם (לפעמים) אנשים שמרווחים ממש ממש טוב ופשוט חיים ברמת חיים מאוד מאוד גבוהה ולא מבינים ואפילו לא מודעים למינוסים הכבדים שלהם, לדרך ההתנהלות שלהם . זה אפילו מאוד מעצבן
אבל עוד פעם ,יכול להיות שיש דרך אחרת להראות להם את זה ....ולא בגישה המתנשאת של אלון גל.
מה גם שלפעמים באמת יש שם משפחות שעובדות מאוד מאוד קשה ונמצאות במצוקה כלכלית ורגשית והגישה שלו לדעתי מאוד מאוד פוגעת בהם.
זו דעתי . מעניין מה דעתך על התכנית ובכלל על שיטת הקואוצ'ינג.

לאותה אחת שפוטרה, לא כתבתי שבוודאי רצתה עבודה אחרת, אמרתי שיתכן (לא בדקתי מה שכתבתי, ועל פי הזכרון אני כותבת) ובכלל רצתה עבודה אחרת, וזה יהיה למנוף.
כפי שאמרתי יש את המצוי ואת הרצוי, ואין מה לעשות, המצוי הוא לא תמיד המצוי, והתפקיד שלנו לנסון להפיק את הטוב ביותר מן המצוי, כדי שאיך שהוא יהיה תואם לרצוי מצדנו.
עושים את העוגה של החיים, עם החומרים שהחיים נותנים לנו, לא תמיד אפשר להחליף את החומרים.
לכן כשאני רואה אדם שרע לו, או הוא מתלונן, אני מנסה קודם כל לתת לו הרגשה שאני מבינה אותו, והשמצב לא נעים לו, ובהחלט קולטת את המצוקה שלו, אבל מכאן אני מנסה לראות איך אפשר להקל עליו, מה הוא יכול לעשות כדי שהחיים יהיו טובים יותר עם הנתונים.
צריכיים לדעת שבחיים יש נתונים שאפשר לשנות וכאלו שאי אפשר,.
עם מי שאפשר לשנות, צריכים לעבוד לשנות אם הם לא מוצאים חן בעיננו,
עם מה שאי אפשר לשנות, צריכים לתמרון ולעשות את הטוב ביותר.
לגבי עבודה
בוודאי שנפלא כאשר אפשר לעבוד בעבודה שאנו אוהבים אותה
אבל צריכים גם להתפרנס
לכן אני אומרת שקודם כל אחד צריך לדאוג שיהיה לו לחם על השולחן ובמקביל לדאוג לנסות איך להתקדם בתחומים שהוא אוהב.
לאותה חברה הייתי תמיד אומרת שתוציא לאור ספרים, אם כתיבה כל כך מושכת אותה, ובעיתונים היא לא מצליחה לקבל מספיק מאמרים, שתתפוס יוזמה ותוציא ספרים על נושאים שמענינים אותה.
או שתקדיש יותר לכתיבה שלה עבור העיתונים, היינו שתכין מראש כתבות ולא תחכה רק כאשר מזמינים אצלה, ואם הכתבות תהיינה מאד טובות, יקחו אותם.
אבל דבר אחד בטוח, אי אפשר לשבת בבית עם ידיים שלובות ולחכות שהכסף ירד מהשמים או מחברות!

בקשרים עם אנשים, אז כבר אמרתי שלדעתי הן בווירטואל והן בחיים האימיתיים חברה טובה היא שם לא רק כדי לתת אמפטיה, אלא כדי לעזור, ועזרה זה גם עצות, ואני לא רואה שום עצמה ממקום של יהירות והתנשאות, אלא ממקום של התנסות, וממקום של תשועה ברוב יועץ, כל אחד מציע כאילו ועורכים לשולחן את כל ההצעות, ואז נגשים לשולחן ובוחרים מה שרוצים מהמנות המוגשות.
כמובן כל עוד שזה נכתב לא בצורה פוגעת
יום טוב שיהיה לך

אך חושבת שבכל זאת דרושה מידה מסוימת של עדינות וגישוש ,במיוחד כשמדובר באנשים רגישים, אחרת עשויים לקבל גן נעול בחזרה. כותבת מנסיון.

מקווה שהיה לך יום טוב ! :)

יש צורך ברגישות
במינון
באיזון
ובעיתוי נכון

לא להיות פיל בחנות חרסינה, בהחלט מסכימה.
ואגב,
כולם רגישים, וכולם מקבלים בקורת, זה לא מיוחד רק לחלק מסוים באוכלוסיה, אף אחד לא חסין מביקורת, וכל אחד רגיש לכך כאשר הוא מקבל אותה.