מגע בטיפול (והערה טכנית)

ובמיוחד את המשפט, על החשדנות בענין
נראה לי שאנשים לא מודעים אפילו לרצונות של עצמם, במיוחד בכל מה שנוגע למגע עם המין השני, ובהחלט יכולים להיות כאן כל מיני רצונות
ומה גם, שלא פעם, לאחר מכן באים בטענות למטפל, כאילו והטיפול שלו אינו כראוי.
ספרה פעם מישהי בפורום, כיצד היא מנסה כל הזמן 'לתפוס את המטפל ברשת שלה', כיצד היא משתדלת להתלבש בצורה במיוחד פרובוקטיבית כשהיא הולכת אליו, איך היא מנסה להיות מאד סקסקית, היא היא מפנטזת עליו, ועושה כל מה שהיא יכולה כדי לתת בטוי לאותם פנטזיות.
מאוחר יותר, חודשים לאחר מכן, היא כתבה על משבר נוראי שהיא חטפה מכך שהמטפל אמר שהיתה לו משיכה מינית אליה!!! וכמה היא היתה מאוכזבת מכך!
יש מבין - חושבים שהמטפל מלאך, היא עשתה כל מה שהיא יכולה היתה כדי להתסיס את ההורמונים שלו, ולבסוף, היא באה בטענות שהיו לו מחשבות מיניות, ולא שהוא נתן להן ביטוי כל שהוא, אבל עצם העובדה שהן היו קיימות, היא טענה שזה מאד פגע בה ובכל האמון שהיא נתנה בו.
היינו, מצידה היא היתה אמורה לעשות את הכל כדי להדליק אותו, והוא אמור להיות מלאך!
כך שהחשדות שלך בהחלט במקומם רועי, ואני בהחלט חושבת שאין מקום למגע פיזי כל שהוא בין מטפל למטופלת! וקל מאד לענינים לגלוש, לא פעם מבלי שאפילו לצדדים יהיה יכולת לשלוט במצב.

המטפל שלי כמובן מציב לי גבולות , ולכן אני מאוד מעריכה אותו על כך.
למרות שחיבוק קטן היה מוסיף לי הרבה. אבל אני יכולה להבין :).

למישהי, הכוונה של רועי, אני חושבת, שחיבוק לא יכול להתאים לכל אחת.
יש מטופלות שיראו בזה מחווה אנושית פשוטה ומחממת
ויש מטופלות, נניח, שיש להן בעיות ביצירת קשרים עם בני זוג, עם גברים .
הן מתאהבות במטפל ורוצות להשיג אותו בתור בן זוג ,למשל ,והן עשויות לפרש את החיבוק שלו בצורה לא נכונה, כאילו גם הוא רוצה אותן בתור בנות זוג. ובמקרים כאלו הפגיעה במטופלות עשויה להיות מאוד קשה.

מעניין שבטיפול הראשון הפנטזיות שלי כלפי המטפל הביעו רצון להיות מוחזקת ע"י המטפל כמו ע"י אם.
הפנטזיות נבעו מכל החוסרים שהיו לי בילדות עם אמי.


בטיפול הנוכחי אני מזהה את הרגשות שאני מפתחת כלפי המטפל שלי כהעברה אירוטית.
אני חושבת עליו בסיטואציות שונות ומגוונות , משתפת אותו בתחושות המיניות והרגשיות שלי כלפיו.
הפעם אני מרגישה שזה נובע יותר מחוסרים שיש בזוגיות , מהצורך שלי בתשומת לב , חסכים אמוציונליים-רגשיים , חסכים מיניים .אולי גם נובע מכך שיש לי ציפיות לא כל כך ריאליות מהיחסים שלי עם בעלי.
בכל מקרה אני יודעת שזה חלק חשוב בתהליך הטיפולי .

מעצם היותנו בני אדם, עם רגשות
ואני לא חושבת שכל הפנטזיות כולן יש בהן רק השלכה על דברים שמחוץ לטיפול
אני בהחלט חושבת שבאינטראקציה שבין המטופלת למטפל קיימים חיים משלהם, ורצונות מיניים משלהם, שמתבטאים בצורות שונות, ולא הייתי עושה הפרדה בין מה שקורה בתוך החדר, לרגשות הטמירים.
אני חושבת שיש כאן בהחלט סכנה

על מה שכתבתי?
על מה שכתבה מישהי?

אשמח לקרוא את תגובתך

אני מסכים עם כך שבטיפול יש גם משהו "אמיתי", מחובר לכאן ולעכשיו, שאינו בהכרח מושפע מההשלכות שלנו. יחד עם זאת, קשה מאוד לעשות מיון מוחלט ומבחין בין הדברים ולמען האמת גם אין שום סיבה. הקשר הטיפולי הפסיכולוגי, בעיניי לפחות, הוא כזה שמושתת כמעט אך ורק על שפה (כולל שפת גוף). אם למטופל יש רעב נורא גדול למגע הוא יכול לפנות לטיפול בשיאצו או לכל טיפול גופני אחר. חשוב שגבולות הטיפול יישמרו, לא רק בין גבר ואישה אלא גם בין גבר לגבר ובין אישה לאישה, עם או בלי קשר לקונוטציות מיניות או רומנטיות.

רועי

רועי, ביום עמוס זה שאין לי שניה לנשום, קראתי את ההודעה שלך והעלת חיוך על פני במשפט זה

אם למטופל יש רעב נורא גדול למגע הוא יכול לפנות לטיפול בשיאצו או לכל טיפול גופני אחר.

אהבתי!!!

רציתי להודות לך על האמת שהטחת בפני. זה גרם לי קצת לחשוב לגבי הטיפול שלי, ובעקבות מה שכתבת ושכתבה "מישהי" רציתי לשאול אותך שאלה בנוגע לכך.

מצד אחד, אני מרגישה שבזכות הטיפול הגעתי לכל מיני תובנות בכל הנוגע להתקדמות המקצועית שלי ,להתפתחות האישית שלי. שזו התקדמות מאוד משמעותית בשבילי ובשביל מספר החודשים המועט יחסית שאני נמצאת בטיפול (אחרי הפסקה של 10 שנים מהטיפול הקודם).
התחלתי ללמוד ביום שישי שעבר, ועל פניו נראה שהולך להיות לי מאוד מעניין ונחמד וגם לא נורא מלחיץ כמו שחשבתי שיהיה. השינוי הזה מאוד מרענן בשבילי ואני רואה התקדמות מקצועית בפתח .אז את העניין המקצועי סגרנו. אני מרגישה שלמה עם עצמי בכל הנוגע לכך.

מצד שני ,אני מרגישה שאני מאוד קשורה למטפל ואני מאוד מבולבלת בקשר לכך . במיוחד אחרי הדברים שכתבת ושכתבה מישהי.
אני מרגישה שאולי יש בטיפול אפקט הרסני עלי , משהו שאפילו תוקע אותי ולא יוצר שום תהליך חיובי בטיפול ובחיים שמחוץ לטיפול (הכוונה לכל מה שקשור לתלותיות שלי ) .
כי אני פשוט לא מסוגלת להתרחק מהרגשות האלה..
(אני יודעת שזה עשוי לקרות לי עם כל מטפל שיהיה נחמד אלי, יעניק לי תשומת לב רבה, אמפטיה ורגישות).
אז אני חושבת שאולי כדאי לי פשוט להפרד מהמטפל .
פשוט לעשות פסק זמן, להתרחק ולראות איך אני מתמודדת לבד בלי התלות הרגשית שפיתחתי כלפיו. .

מה אתה חושב?

קראתי את מה שכתבת, וראיתי שם הרבה אומץ! הסתכלת לאמת בפנים, והגעת לתובנות!

אני מבינה בדיוק את ההרגשה שלך, מבינה את הבלבול, ואני באמת חושבת שיש משהו בטיפול בינו/בינה שהוא מאד אינטימי ויכול מאד לבלבל, ואני לא חושבת שאפשר לשים בדיוק את קו הגבול, כי בעצם, מה גורם לנו להימשך לאדם?
השכל שלו,
ההבנה שלו
האמפטיה,
הסימפטיה
תשומת לב
נו... ואת כל זה יש אצל המטפל,
ולא לשכוח שמהמטפל לא מצפים להוריד את הזבל, או לקום לילד בלילה, כך שכל מה שיש ממנו זה הדבש בלי העוקץ, ואני בהחלט חושבת שיכולות להיות לכך השלכות הרסניות!
כן, רועי, גם אם אין מגע פיזי, וגם אם המטפל שומר על מרחק, וגם אם הוא מנסה להציב גבולות, כל הסיטואציה הזו יכולה לגרום לבלבול, לפנטזיות, לציפיות....

אני לא בטוח למה התכוונת באמירה שהטחתי אמת בפנייך. אני באופן כללי משתדל לא להטיח דברים באנשים...
אני לא מכיר את הטיפול שלך אבל מתוך הדברים שאת מתארת נשמע שקיבלת ממנו לא מעט ושהוא עזר לך לעשות שינויים בחייך. העובדה שאת קשורה למטפל לא נשמעת לי כמו אבן נגף בתהליך ההתפתחות אלא כאמצעי להתקדמות. קשה לי לומר על בסיס המידע שנתת כאן האם ובאיזה אופן יש לטיפול "אפקט הרסני" עלייך, אבל אני תוהה מה גרם לך פתאום להיבהל ולרצות לסגת במהירות מהטיפול. ההנחה הבסיסית שלי היא שדווקא במקומות שמביאים אותנו לרצות לברוח חשוב להישאר, להבין מה קורה לנו ומה כ"כ מאיים עלינו. בכל מקרה, נראה לי חשוב מאוד שתפתחי את התהיות וההתלבטויות הללו עם המטפל שלך, אני בטוח שהם יוכלו רק לתרום לטיפול.

רועי

חוץ מזה שאני מרגישה שאני ממש תלויה בו.
וזה פשוט מפחיד אותי.
בין פגישה לפגישה אני מרגישה שאני חושבת עליו, מתגעגעת אליו , ממש קשורה אליו.
אני מרגישה לפעמים שכאילו הוא על תקן מאהב שלי , שנמצא בשביל למלא לי חוסרים רגשיים בזוגיות שלי ולא על תקן פסיכולוג.

ברור שהשגתי הרבה התקדמויות בחיים בזכות הטיפול איתו (גם בפעם הקודמת).

אבל יש לי תחושה שאני תקועה בכל מה שקשור לתלותיות שלי.
שאני לעולם לא אצליח להתגבר על דפוס ההתנהגות הזה.
וככל שאני יותר זמן איתו, אני קושרת את עצמי אליו יותר ויותר וכך יהיה לי עוד יותר קשה להתנתק ממנו.

בכל מקרה אני אדבר איתו על זה בפגישה הבאה שלנו.

רועי, שתהיה לך שנה אזרחית מצויינת
איש נפלא!

היי שירה
אני חושב שאם תחושת התלותיות מטרידה אותך אז חשוב שתעבדו עליה בתוך הטיפול ולא מחוצה לו. אין ספק שהטיפול מעודד תחושת תלות מסוימת במטפל, אבל אם את והמטפל תשכילו לעשות בדברים שהטיפול מעורר בך (כולל התלותיות) שימוש אפקטיבי, אני מאמין שתוכלי רק ללמוד ולהתפתח מכך.

שנה טובה ועשור נפלא גם לך
רועי

ברור שאני אמשיך עם הטיפול ואני אשתף את המטפל שלי בכל התחושות שהעליתי כאן .
בכל מקרה הטיפול עושה לי טוב ומעניק לי אנרגיות טובות לכל השבוע (לפחות לרובו :).

וגם אתה בתגובותיך..:)

אז שיהיה שבוע טוב!

השאלה, אם התלות, ואם הקשר, הם לא חלק מהטיפול
שאם כן, מה הטעם לנסות ולטפל בזה בתוך הטיפול, כאשר זה חלק בלתי נפרד מאותו טיפול?
וביננו, אני מאמינה שלכל טנגו יש שניים
ויתכן שאחד מהם עושה זאת רק מבחינה מקצועית, אבל עדיין הוא נתן יד לטנגו. היינו שידר דברים שנקלטו, כי כך היה לו נוח בטיפול.

היי מישהי
אני לא בטוח שלגמרי הבנתי את מה שכתבת, אבל באופן עקרוני אי אפשר לעשות הפרדה בין הקשר לבין הטיפול. הקשר הוא אחד האלמנטים הטיפוליים החשובים, ויש שיאמרו החשוב ביותר, והכל מתווך דרכו ומטופל באמצעותו.

רועי

אני התיחסתי למה שאמרת לשירה שהיא תדבר עם המטפל על הפנטזיות שלה עליו, על 'ההידלקות', ועל כך שהיא רוצה קשר פיזי אתו.
הבנתי שאתה חושב שדיבורים על כך יכולים לעזור
ואני קצת הטלתי ספק בדבר, מכיוון שלדעתי למטפל יש יד בכל הפנטזיות הללו, כי בטנגו יש שניים, וגם אם הוא רצה להביא את זה עד לגבול מסוים ולא מעבר, אבל הוא זה שהביא את זה לאותו גבול, ואז קשה לצד השני לשגת.
ואם זאת הוא עשה כדי לטפל בה, מה יועילו הדיבורים על כך?

אומנם נכון שצריך שניים לטנגו ונכון שבחדר הטיפול תמיד יושבים שני אנשים ויש אינטראקציה דו-כיוונית ביניהם, אך מנסיוני לא תמיד "למטפל יש יד" בפנטזיות הרומנטיות, ואפילו אם כן- סביר להניח שזו לא היתה כוונתו המודעת. ההנחה של הטיפול הפסיכואנליטי היא שהדיבור הגלוי על הדברים והחשיבה המשותפת עליהם יכולה לפתור אותם. זה אולי נשמע לך מוזר אבל זו עובדה שאני זוכה ללמוד אותה מחדש מדי יום בעבודתי. ועוד דבר- כפי שניסיתי כבר להסביר, הפנטזיות לגבי המטפל הן לא בהכרח דבר רע. ברוב המקרים הרגשות שמתפתחים כלפי המטפל, בין אם אלו רגשות תוקפניים או רגשות אוהבים, יכולים לשמש היטב לצורך התקדמות התהליך הטיפולי.

רועי

אז ראשית נבחון את הנקודה של האפקט של הרגשות על הטיפול.
דוגמא 1
בחורה שמנה מאד באה לטיפול כדי לרזות
מפתחת רגשות למטפל, מקבלת מכך פוש לרזות, כדי למצא חן בעיניו, כדי שיחייך, כדי שאולי יתאהב בה בחזרה, היא יורדת מאד במשקל, האם לדעתך זה רצוי?

דוגמא 2
אשה מתוסכלת, לא מקבלת מספיק פיד בק מבעלה, אין לה ריגושים בחיים, מתאהבת במטפל שלה, ואופסס יש לה מלא ריגושים, כל השבוע חולמת עליו, יש לה אתגר, משמש לה כפרפרים של מאהב, והטיפול ממש עוזר, מה הפלא, נכנסו ריגושים לחיים שלה!

דוגמא 3
מטופל חסר בטחון עצמי, מקבל פידבק חיובי מהמטפל שלו, מרגיש מוערך וכך הביטחון העצמי שלו עולה.

אם תשים לב, יש הבדלים בדוגמאות. הבדלים משמועתיים מאד,
אשמח לשמוע את דעתך

אישה שמאוד אוהבת את בעלה ובעלה מאוד אוהב אותה , אך יש לה בעיה להשתחרר בסקס.
פוחדת להתנסות ולנסות דברים חדשים.
מגיעה לטיפול פעם ראשונה בגיל 23 וקצת , מיד לאחר החתונה שלה. (בעלה הוא הגבר היחיד שעשתה איתו סקס) .
היא מתאהבת במטפל שלה ופתאום הצורך שלה במין גדל מאוד.
היא מפנטזת על המטפל ומבקשת מבעלה יותר סקס . מתעניינת יותר בכל הנושא של הסקס, מנסה תנחות שונות, מגוונת . מבקשת מבעלה שיפנטזו ביחד, הפנטזיות על המטפל עזרו לה להשתחרר מינית עם בעלה ....


ויש גם אופציה חמישית שמתאימה יותר למצב העכשווי שלי היום ....
אנסה לנסח את זה מחר.

שירה
םנטזיות מיניות זה דבר רע?
לא. לפי דעתי זה בכלל לא רע . זה לא בגידה בבן זוג , וזה יכול לגום להמשך היחסים , ביו בני הזוג ,
בימים שאולי האהבה והמשיכה דועכת .
עלתה לי ככה ,איזה מחשבה , שכש הולכים לטיפול , ואני יכולה לדבר רק מניסיוני , פתאום יש מישהו קשוב אלייך , שמבין אותך, אז אם היה לך חסך כזה בילדות, אז אתה יכול לראות את המטפל שלך , כמשלים את החסך הזה , ואולי זו אחת הסיבות, שיש מצב כזה.

אם באה בלונדית עם חזה של אורית פוקס , באה עם מיני קצרצר , וחולצה חושפנית .
באה הבחורה , ומתחילה לדבר על הפנטזעיות המיניות שלה, ועושה למטפל עניים, הוא ישב בשקט ויתחיל לעשות לה אנליזה ?

בכול מקרה לא היתה לי כוונה לפגוע.
אם במקרה זה משתמע ממה שכתבתי אפשר למחוק